במדרש (ויקרא רבה פרש' כ"ו) אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי משל לכהן וישראל שנכפו ומסר להם רופא קמיע מומחה והיה מצוה לישראל ומניח לכהן. א"ל אותו כהן אדוננו רופא לא אל שנינו מסרת כאחד למה אתה מצוה את ישראל ומניח אותי. א"ל זה ישראל הוא ודרכו לילך בבית הקברות לכך אני מצוה אותו ומניח אותך כך העליונים מתוך שאין יצה"ר ביניהם די להם באמירה אחת שנאמר (דניאל ד') ומאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים מתוך שיצר הרע מצוי ביניהם הלואי בשתי אמירות ויעמודו הה"ד אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו:
עקידת יצחק · פרק ס״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.