עקידת יצחק · פרק ס״ה, ה׳

והנה ע"פי הדברים האלה היו חכמינו הקדושים והמסוייגים אשר מעולם מפליגים הפרישות והנקיות העצים, מהם שלא שחו שיחת חולין מעולם. מהם שלא ראו קורות בתיהם שפת חלוקם (שבת שם) מהם שלא עברו מימיהם על דעת חבריהם (שם). וכבר זקף רבינו הקדוש עשר אצבעותיו בשעת פטירתו ואמר גלוי וידוע לפניך שלא נהנתי אפי' באצבע קטנה (וכתובות ק"ד.) אשריהם ואשרי חלקם ולא עוד אלא שאפי' המעלות הנכבדות האנושיות היו רואין בעיניהם ומעלין אותם אל מדרגות עליונות מהן וגבוהות עליהם. והיו מחדשין להם מעלות אלהיות לא שערום כלל העם וחכמיהם. הלא תראה כי החכמה והגבורה והעושר הם שלמיות מפורסמים שובחו בהם גדולי האנשים גם שבחום חז"ל ואמרו (שבת צ"ב.) שאין הנבואה מצויה זולתם כמו שכתבנו שער ל"ח ובכלם נהגו החכמים הקדושים קדושה ופרישות עד שנתרחקו ענינם בהם מכל מה שנראה להמון בשמושם כמו שנמצא מכמה ראיות שנמצאו בתלמוד מחיי האנשים השלמים ההם ומדרכי מנהגם. אמנם מה שנמצא להם מזה הענין מחובר הוא משני מקומות האחד במסכת תמיד (ל'ב.) גבי עשרה דברים ששאל אלכסנדרוס מוקדון אל זקני הנגב אמר להם אידין אקרי חכם אמרו לו הרואה את הנולד. אמר להם אידין אקרי גבור אמרו לו הכובש את יצרו. אידין אקרי עשיר השמח בחלקו. אמר להם מה יעשה האדם ויחיה א"ל ימית עצמו. מה יעשה האדם וימות אמרו לו יחיה את נפשו אמר להם מה יעשה האדם ויקובל על הבריות אמרו לו ישנא מלכות ושלטון. אמר להו דידי עדיפא מדידכו ירחם מלכו ושלטן ויעביד טיבו עם בני אינשא. והשני בתחלת פ"ד דמסכת אבות בן זומא אומר אי זהו חכם הלומד מכל האדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל וכו'. אי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפך כי תאכל וגו'. אי זהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד וגו'. הנה שמאלו המאמרים יראה גודל מאמר חז"ל לתת סדר וקצב ידוע במיני החיים אשר בם יתישרו האנשים אל ההצלחה האמיתית אשר חייה חיים על דרך האמת. וזה שהמה ראו כי כמו שפשט המנהג להפקיד פקידים צדיקים ובקיאים בכל עיר ועיר מדינה ומדינה יודעים ומכירים בטוב המטבעות והסחורות והשערת המשקלים והמדות להשמר מהאונאה הנופלת בממונות וגם אצל סמי הרפואה להרחיק נזק הגופים כי יותר ויותר חוייב שתתן דת ודין להשמר מהזיוף הנופל בדברים האלה שחיי הנפש תלויין בהם וסכנתם עצומה כמו שהוא החכמה והגבורה והעושר שאצלם הוא השתדלות כל האנשים איש כמעשהו וכ'יש להיותם דרך להשגת הנבואה כנזכר והנה היו החכמים האלה מומחים ובקיאים בהכרה זו ולזה קבלו דבריהם ושמו אותם לאות ולמשמרת במקומותם. והנה להיות מאמר בן זומא מתפשט אל ראיות הכתובים וגם בתוספת אי זה מכובד נבאר כוונת המאמרים על פי דבריו בהסכמת מה שהתחלפו בהם ועתה ראה איך חלקם בגדריו אשר שם אל אלו המעלות לכל מה שנאמר מפי כל החכמים הפילוסופים בגדרם: