עקידת יצחק · פרק ס״ה, י״א

וזה טעם המדרש שזכרנו ראשונה אמר להם הקב"ה לישראל קודם שבראתי העולם המלאכים היו מקלסין אותי ומקדישין שמי בכם ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל כשבא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם זהו שאנו מקלסין אותך בו אמר גנב הוא דכתיב ותאכל מן העץ וגומר. כשבא נח אמרו לפניו רבונו של עולם וכו' אמר שכור הוא דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו. כשבא אברהם אמר רבונו של עולם וכולי אמר להם גר הוא. כשבא יצחק אמר להם הוא אוהב את שונאי דכתיב (שם כ"ה) ויאהב יצחק את עשו. כשבא יעקב אמרו זהו שאנו מקלסין אותך בו אמר להם הן וכן הוא אומר (שם ל"ה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל וכן ישראל נקראין על שמו. באותה שעה קדש הקב"ה אותם לשמו דכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר אמר להם הב"ה הואיל ונתקדשתם בשמי עד שלא נברא העולם היו קדושים כמוני הדא הוא דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. חלילה שיהיו המלאכים נמצאים קודם שנברא העולם וכבר אז"ל (פר"א פ"ג) קודם שנברא העולם היה הקב"ה ושמו אחד בלבד שאפילו שמותיו של הקב"ה המורים על התוארים היתה הוראתם בענינם שנחדשו אחר הבריאה אמנם הכוונה בזה בכל הדברים שאמרנו שקדמו לעולם לפי שמחשבתן קדמה לבריאתו ולזה אמר שקודם שנברא העולם הית' הכוונה בבריאתו בשיהיו המלאכים מקלסין אותו יתעל' במעשה ידיו והוא בשימצא בהם מי שיתקדש קדושה אלהית עד שיהא ראוי שיתייחס אליו ויתפאר בו והוא זה המין מהמדבר כשיהי' בשלמותו. והנה כשנמצא אדם באת השאלה אם היה זה והשיב גנב הוא וכו'. וזה כי הוא פרץ גדר המצות והאסורין במה שאכל מהנאסר עליו והוא היותר מגונה מחטאות האדם. והנה כשבא נח אמר שהוא שכור וזה שאם לא חטא בנאסר לו הנה חטא במותר לו במה שנהנה ממנו יותר מדאי ולא נזהר במה שאמר (יבמות כ'.) קדש עצמך במותר לך כמו שאמרנו. אמנם אברהם עם שלא חטא באחת מהנה הנה הוא בא מזרע אשר חטא בם ואין שם קדושה אלהית וכשבא יצחק עם שהוא לא חטא בב' הענינים הראשונים וגם לא בא מזרע מי שחטא בהנה הנה יצא ממנו בנו הקרוב אליו שחטא בענינים הקודמים ואין זה סוף הקדושה וכן היה יכול לומר באברהם אלא דקם ליה בדרבא מיניה: עד שבא יעקב שנתקדש מכל אלה הצדדים ולזה השיב ואמר כי הוא זה שראוי לקלסו בו כי לכן נקרא שמו ישראל והרי ישראל נקראים על שמו ישראל ורצה שיתקדשו בקדושתו לקיים מה שנאמר ישראל אשר בך אתפאר הדא הוא דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. הנה כי כן נתבאר זה הענין והותר הספק שעוררנו גם כי נקבל שהכתוב הזה האומר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וגומר יקשר עם מה שלמעלה כמו שאמרו חז"ל כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כמו שאמרנו. האמנה כי כשנתבונן יפה נראה כי על דרך האמת זו היא תחלת פרשה ועד כאן נזכרו איסורים גדולים ומגונים מכאן ואילך באו הישרות אלהיות בהרחקת וגדרים וסייגים לעבירות החמורות ההנה ומדות החסידות המביאות לידי הקדושה הגמורה כמו שאמר בסופן והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' ולא עוד אלא שדברי הכתובים יעידו על היות כוונת הכתובים זאת בעצמה לא זולת כמו שיתבאר זה על נכון כשאעורר תחלה הספקות הנופלים בענין כי בהם נראה אור: