עקידת יצחק · פרק נ״ט, ח׳

ועתה ראה כי כל זה נזכר ונפקד במאמרם אשר זכרנו (עירובין מ':) על מאמר תן חלק לז' וגם לשמונה. כי הנה מאמר החכם בעינו צודק מאד על זה הענין המיוחד שנראה כי הוא מצוה לתת חלק העיון וההשכלה על מספר הז' וגם לשמנה חלק כחלק כי בעשות כן לא תדע מה יהיה רעה על הארץ כמו שאמר בכאן שומר מצוה לא ידע דבר רע כי אם שמרו מצות השבעה כהוגן הנה לא ידעו ברעה אשר ימצא להם מות ומשכלת ביום השמיני אשר היה סוף המעשה. אמנם רבי אליעזר פירש זה הענין ואמר שבעה אלו שבעה ימי בראשית שמנה אלו שמנה ימי מילה. ירמוז אל וההנהגה שהיא על הטבע כמו שהח' הוא מספר יוצא מהז' ונוסף עליו לומר שאי אפשר לאדם להמול לו ערלת לבבו לקבל עליו מצות אלהיות יוצאות מההקש השכלי כמילה השקולה כנגד כל המצות אם לא בשיתבונן תחלה בז' ימי בראשית שהיא קבלת פני המטרונא כאשר אמרנו וכמו שאמר שם (ויקרא רבות פ' כ"ז) ואין מילה בלא שבת כי בזה ידע ויכיר כי הבורא יתעלה יכול לשדדו ולשנות סדריו בענין שלא ידע שומר מצוה את אשר יהיה רעה על הארץ וזהו הלמוד שאמרנו הלקוח מההתחלה אשר יקבל האדם עול מלכות שמים שלמה מצד גודל מעלתו ופליאות מעשיו. ובפירושים כתבנו שצריך האדם להזדרז בסידור מעשיו בענין שיסכימו עם שני ההנהגות כי בזה לא ידע מה יהיה רעה על הארץ והוא נכון. אמנם ר' יהושע אמר שכונת החכם באלו המספרים המצילים אותו מהרעות המתרגשות היתה במספרים הרשומים והמסומנים לפניו בהמשך הזמנים במה שיהי' העיון עליו מצד סדר הוצאת זמנו וצורך הקפדתו עליו בכל ענייניו ולזה כיון אל שני זמנים שהם כעין ראשית זמנו וסופו ואמר שבעה אלו שבעה ימי הפסח אשר באו בו כל ההערות שאמרנו מהתחלת זריחת אור שכלו לארבעה עשר עם הבדיקה בו והביעור והכשר הכלים ושאר הענינים שזכרנו ומספר השמנה הם שמנת ימי החג והוא חג האסיף כי צריך האדם לתת עיניו על סופו ותכליתו בראשיתו כדי שלא ידע מה יהיה רעה עליו בהאספו מעולמו ולא עוד אלא בכל המעשים אשר יזדמני לו בנתים בכל ענייניו כי לזה אמר כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים והם שלשה סמנים שכוללין כל מעשי האדם. כי עצרת הוא יום מתן תורה אשר בו הוטלו עליו כל מצותיה. וראש השנה הוא יום זכרון שמזכיר מה שעתיד האדם ליתן את הדין על כל מה שנצטוה עליו. ויום הכפורים הוא ענין התשובה והכפרה וההכרחיי בעקרי ההצלחה ובהם יגיע האדם אל החג הנזכר בשלום ובמישור וכבר יהיו לו כל חלקי זמנו מעויינים אליו על הדרך שזכרנו. זהו מה שראיתי לבארו בשער שבעת ימי המילואים הללו ובכל הנלוה אליהם ולהקדימו אל המעשה הנורא ההוא אשר היה ביום השמיני אשר בו נפרדו בני אהרן חציים למיתה וחציים לחיים: