עקידת יצחק · פרק נ״ד, ה׳

והוא מה שכונוהו ז"ל יפה כמו שאמרו במאמר שזכרנו ראשונה משל למערה שהיא נתונה על שפת הים שהוא משל נמרץ לכל זה וזה כי המערה היתה תחלה ריקנית מעצמה אמנם עלה הים ומלא אותה ואחר מלואה הנה כבר באו ממנה מים אל הים עד שנראה שהים מתמלא ממנה כמו שהיא נתמלאה ממנו ומתמלא' ממנו תמיד. וכן מין האדם היה נעדר וריק מעצמו מכל מציאות וידיעה אמנם עלתה החכמה האלהית ומלאה אותו על דרך שנאמר (שמות ל"א) ואמלא אותו רוח אלהים וגו' (שם ל"ה) מלא אותם חכמת לב. עד שכבר היה האדם כעין מערה חלקית מחזקת שלמות מהמעין שלמות הים הגדול והנורא ית' שמו והנה אחר כך כבר נמשכו ענינים מעניני האדם ותואריו ומחוייביו אליו יתעלה עד שיראה שתוף מה ביניהם כמו שנראה אומרו וידבר י"י אל משה והוא מלוי המערה מהים ואח"כ וידבר משה אל י"י והוא מלוי הים מהמערה. וכן ויאמר י"י אל משה ויאמר משה אל י"י. וזה שכשרצה ית' להשפיע על האדם שפע רצון להשלים מציאותו בענינים המיוחדים אל הדבור והן הענינים השכליים הן בענינים המיוחדים אל האמירה והם ההישרות בענינים המעשיים כן חוייב שימצאו אתו ית' התוארים הנאותים להשלים צרכי שתופו יזדמן לו בהם להשגת שלמותו וידרש אליו בעת בקשתו והוא בעיני ענין נפלא אמרו משה אליו ית' בספור זה באומרו ואתה אמרת ידעתיך בשם וגו' וזה כי הוא ע"ה בא בטענה חזקה והוא כי לפי דעת החכמים הפילוסופים כמו שהאדם הוא נמנע לדעת אותו ית' מצד רום מעלתו וכמ"ש החכם (בחינות עולם פ' י"ג) תכלית מה שנדע שלא נדעך כן הוא נמנע בו ית' שידע זה האיש הרמוז לפי שההשגה הזאת אינה נכנסת תחת הידיעה רק תחת ההרגשה החושיית. ולזה אמר הנה אחר שאתה בטלת את חקם במה שאמרת ידעתיך בשם איש מיוחד וגם מצאת וגו' שזהו סותר כל בנינם במה שתפול הידיעה על האיש הרמוז הנה עם זה כבר אפשר לך שתהרוס יסודם ג"כ בהשגתך ולזה אם נא מצאתי חן בעיניך כמו שאמרת הודיעני נא את דרכך והם אלו התארים אשר בם ידעתנו ותשלים עניננו ואדעך ג"כ אנכי אע"פי שהוא נמנע בחק החכמה האינושית. וזה למען תצדק בדבריך כי מצאתי חן בעיניך. וזה הענין המעולה הוא פירוש ממש נמשל ממלוי הים מהמער' והמער' מהים וכמה מעלות טובות למקום על מין האדם וכמה חבה יתרה נודעת לו שנעשה שותפו של יוצר בראשית כענין הים והמערה שזכרנו: