עקידת יצחק · פרק נ״ג, ז׳

ולדעתי כנגד הסברות הפחותות ההנה ולשרש עקרם ולקעקע פינותם הרבה לעג וכדי ביזיון ישעי' הנביא ע"ה (מ"ד) בפרשת ההיא שזכרנו כי הוצרך לענות כסילים כאולתם פן יהיו חכמים בעיניהם כי ע"ז האופן יאות לעשות ראיות ומופתים בדברים מבוארים מעצמם כמו שהשתדלו הפלוסופים לבאר שהארץ אינה מתנועעת ושהשמש כדורי וכיוצא מאלו העניינים המבוארים מעצמם לפי שכבר היו דעות משובשות בהם כמו שזכר הרב המור' בכיוצא בזה פרק כ"א חלק ראשון ודוגמת זה היתה תשובתו אליהם לאמר הנה אלו הסכלים חשבו שאלו החמרים להיותם יותר חזקים מהם ויותר רחוקים להפסד מהאדם היו ראויין להיות אלהיים או אמצעיים בינם לבין אלהיהם. ועתה יבואו ויראו פחיתותם וחולשתם אשר מצדם הם רחוקים מכל טוב ושלמות הרחק מאד מאדם אם אותם שהם של מתכת ואם אותם שהם של עץ. ובאותם שהם של מתכת התחיל ואמר. חרש ברזל מעצד וגומר. ירצה כי זה החרש שעושה הצלמים מהברזל החזק ושאר המתכות הקיימים הוא מבואר שהוא חזק ממנו עד כי בפחם יפעל בו להפשיר חזקו ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרוע כחו הנה שהחרש הוא יתר הכח עליו בלי ספק. ועוד מעט ישיג אל החרש החזק הזה ממנו מצד ההתעמלות הגדול בפעולתו כי ירעב ואין כח וגם כי יצמא שאם לא שתה מים יעף. ואם אלהים הוא מצד חזקו וקיומו ראוי שיחזיק ויקיים אל החרש ההוא הפועל אותו ומתקנו ולא עשה כן רק החלישו ומיגעו והרי החסרון האחד מהשנים שזכר והוא חולשת ענינו ורפיונו אמנם שתי החסרונות יחד ימצא בחרש העצים שאע"פ שאין בהם כל כך עמל כי הוא נוטה קו ומתאר בשרד ובמחוגה שהם מלאכות נעשות בבלתי יגיעה מ"מ ישיגוהו שתיהן. האחת מה שישיגהו מהעמל בכרת לו ארזים והוא הגנאי בעצמו. והשנית כי הוא רואה בעיניו שהעץ ההוא הנבחר ישיגהו ההפסד והאכול מהר שהוא כבר יראה שעץ אחר שכורתו מהיער מקצתו היה לבער להתיחס בו ולאפות לחם וממקצתו יפעל אל וישתחו עשו פסל ויסגד למו ואיך יתכן שיהא נמצא מקצתו נתן לאכלה וממקצתו יעשה לו אלהים ישתחו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה. והרי כאן חסרון האכול וההפסד בעץ אחד בעצמו מה שלא יהי' כן באיש ממין האדם שימות קצתו בעוד קצתו חי. ולזה יגמר הלעג לאמר לא ידעו ולא יבינו וגו' ולא ישיב אל לבו וגו'. וזה נרא' בעיני מציאות נכון וכוונה ראוי' לאלו הכתובים וכיוצא בהם אשר נראו בתחלה דברי שוא ותפל. ולזה השתדלנו בביאורם לתת בהם קצת טעם כמו שעשינו בדומים להם אשר זכרנו למעלה: