עקידת יצחק · פרק נ׳, ח׳

ובמדרש חזית (שיר ב') אמר רבי ינאי אם ראית דור אחר דור מחרף ומגדף תצפה לרגלי מלך המשיח הדא הוא דכתיב אשר חרפו עקבות משיחך מאי כתיב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן. והנה עם שיש בדברים האלה כל אלו הגלוים אל זה הענין הרחוק כשראו הצלחת שלמה במלכותו ואהבת השם ית' אליו ייחס לעצמו פשוטי אלו הדברים וחשב שעליו המלאכ' לגמור כמו שפירש בדבריו אל חירם מלך צור כשאמר (מ"א ה') ועתה הניח ה' אלהי מסביב אין שטן ואין פגע רע והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלהי כאשר דבר ה' אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי. וכן נמצאו הדברים כהוייתן בפיו ביום חנכת הבית אמר (שם ח') ברוך ה' אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם. ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך רק אתה לא תבנה הבית כ"א בנך היוצא מחלציך וגו'. וכבר נתעוררו חז"ל (זוהר ויקהל) על מאמר לא בחרתי בעיר וגו'. ואבחר בדוד וגו'. והקשו דלאו רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה. אלא שהכוונה לו לומר כי הוא דבר אל אביו כי לא היה בוחר עדיין בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית ואף כי בחר בדוד להמליכו על ישראל. וכל שכן על ידי שאול שלא היה כלבבו. אמנם היה עם לבב דוד מעצמו לבנות בית והוא יתברך דחה אותו לאמר (ד"ה ב' ו') יען כי היה וגו' רק אתה לא תבנה וגו'. ע"כ תרף הדברים כהווייתן. אלא שהוא חשבה לעצמו כמ"ש בסמוך (שם) ויקם ה' את דברו אשר דבר ואקום תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל כאשר דבר ואבנה הבית וגו' כי חשב כי כמו שמלך תחתיו הוא אשר יבנה הבית הזה. והנה האל יתברך הדריכו על פי מחשבתו הנכונה ולא מנע ממנו. גם דוד נזדרז מאד אל הבנין ההוא לפי שהבית ההוא וכל המעשים אשר נעשו היו ראויים להקדים אותם להביאם לידי מעשה הבית האמתי אשר יכון לפניהם לעולם כמו שנתבאר מענינם. והוא אשר הודיעו אליו יתברך ולא סר מהודעתו בכל יום תמיד כדי שלא יחשוב שהבית ההוא היה אשר כרת עליו הברית או נשבע שבועה שלא לסתרו לעולם. ראה מה נאמר טרם כלה כל מלאכתו (מלכים א ו׳:י״א-י״ב) ויהי דבר י"י אל שלמה לאמר הבית הזה אתה בונה אם תלך בחקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי את דברי אתך וגו' ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל ויבן שלמה את הבית ויכלהו וגו'. הנה שהטיל מודעא רבה במעשה להודיעו שהוא בנין תלוי בתנאים אשר אם יקיים אותם יהיה הוא הבן אשר נשבע לדוד עליו (שמואל ב ז׳:י״ד). אמנם אם לא יקיימם יהיה הדבר בו למרחוק כמו שאמרנו. והוא הדבר עצמו שפתר לו בסופו ביום חנכת הבית אמר (מלכים א ט׳:ז׳) אם שוב תשובון וגו' והכרתי את ישראל וגו' ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק וגו' והנה באמת היום ההוא יום חנוכת הבית לא יום בשורה רעה זו אלא מפני שרצה להודיעו ולגלות את אזנו שלא יטעה במחשבתו בשיהיה זה הבנין הנצחי אשר לו הוטל עליו תנאי. לפי שהיה גלוי וידוע לפניו שלא ישמרו התנאים ההם הודיעו מה שהיה נכון מאת האלהים וממהר לעשותו מענין חרבנו וכמו שביאר ירמיהו הנביא בפירוש (ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת לפני למן היום אשר בנו אותה. ואין ספק שעל הבית היה אומר שהיא עקר העיר. והנה דוד המלך לא שכח הענין הזה החמור בצואתו מחמת מיתה כשאמר (מלכים א ב׳:ג׳) אנכי הולך וגו' ושמרת את משמרת וגו' למען יקים את דברו אשר דבר עלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם וגו' הודיעו כי בשמירת התנאים ההמה יהיה הוא האיש אשר הוגד עליו אבל בזולתם יהיה אותו חוטר ונצר אשר הוגד עליו למרחוק שישמור אותם בכל לבבו וכמה ביאר כל זה עת שאמר (תהילים קל״ב:י׳) בעבור דוד עבדך וגו'. נשבע י"י לדוד וגו'. אם ישמרו בניך וגו'. היה מתפלל כי בעונו ובעבורו לא ישיב פני שלמה משיחו מהשכין כבוד שכינתו בבית ההוא אשר בנה שכבר נשבע לו אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכס' לך על כל פנים מבלי שום תנאי. אמנם אם היה תנאי בהבטחתו לא היה כי אם בשבניהם לעד ישבו לכסא לך. הרי שראה והכיר אמתת הענין ברוח קדשו והודה שקיום השלשלת בתנאי אם ישמרו בניך את בריתי וגו' בלי שום ספק: והנה על חולשת בנין זה הבית ועל התרופפות עמודיה ויסודותיה אמר: