עקידת יצחק · פרק ה׳, ד׳

משרש דעת קדמות העולם ומגזע אמונת מציאותו ע"ד החיוב שזכרנו יצאו כמה צפיעים כצפעונים משחיתים אחד מהם צפע וענף עץ עושה פרי רע ומר כל אוכליו יאשמו והוא כי אחר שהם יאמינו שהעולם היה מחוייב על דרך ההשתלשלות וחיוב הסבות הנה חוייב להם להאמין שהסבות כל עוד שיתקרבו אל הסבה הראשונה יהיו במעלה יותר עליונה ובמדרגת הכבוד והחשיבות על האחרונות מהם עד שיחוייב להם מזה שהאדם שהוא הנברא האחרון במדרגות המציאות יהיה היותר פחות במעלה מכל הנמצאות כלם ושצורתו ונפשו אין לה עם הגלגל שום ערך וייחס כלל. ומזה הרחיקו מאד שיהיה האדם חשוב ונכבד עד שיהיה הוא הסבה התכליתית לנמצאים השמיימים. ויחזיקו החושב זה לסכל ופתי מאמין שיהא החשוב הנכבד היקר הערך מסובב מהפחות הנקלה והשפל כמו שנודע זה מספריהם. והחכם זכר זה באלהיות במאמר בגרמים השמיימים טענה שלישית: