עקידת יצחק · פרק מ״ח, ה׳

ויקחו לי תרומה כבר גלו חז"ל אזנינו (תנחומא פ' פקודי) שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלש' דיורין כמו שהעולם נחלק לתחתיים שניים ושלישיים. אמנם מה שיעיד על זה בדרך הכלליות אומרו בתחלתו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ושיראה ככל אשר הוא מראה אותו בהר בתמונת העולם בכללו תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו כל הענינים על זה הדמיון כמו שאמרנו. ותהיה וא"ו וכן דוקא. אמנם אמר שיעשה המשכן בכליו ממה שירימו מאתם תרומה איש איש אשר ידבנו לבו בתורת חפץ ורצון מבלי שום הכרח כמו שהיה העולם נברא מאתו יתעלה על זה האופן מהחפץ ובתורת נדבה לא ע"ד החיוב כמ"ש הפילוסופים. ויחוייב מזה שנתחדש אחר שלא היה כמו שהיה זה במלאכת המשכן וכבר עשה מזה עקר גדול בשעת המעש' כמו שיבא ב"ה. והנה זכר י"ג דברים הבאים בנדבה ההיא שבהם הושלמה המלאכ' לגמרי כמו שאמר (שמות ל״ו:ה׳) מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכה וגו'. כמו שנמצא במציאות העולם בנדבה הארב' יסודות והתשעה גלגלי' שמהם ובהם הושתת העולם ונעשו כל המורכבים אשר ראתה החכמה האלהית לברוא אותם. ושלא יתפשטו עוד כמו שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב.) והיו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב"ה שנא' (איוב כ״ו:י״א) ויתמהו מגערתו דוגמת מה שאמר בכאן ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' כי די באלה לעשות והותר: והנה אחר שנזכר זה הענין בכלל התחיל בהראות סדר המלאכ' על פי סדר המציאות ועל מערכותיו ובגדול החל ואמר. ועשו ארון עצי שטים אמר שיעשו ארון כמדת הלוחות שהיה במדה אמה על אמה וכשתהיינה שתיהן בארון ימצא שיהיה רביע אמה סביבם מופנ' כדי שיהיו שם מרווחות ואמר בסוף ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך כי זהו תכלית הכלי הזה המשובח ויהיה זה תחלת המעש' על דרך שאמר' החכמ' על התור' (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' והיא היתה תחלת המחשבה וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ח) ואהיה אצלו אמון (משלי שם) אמרה התורה בי נסתכל הק"בה וברא העולם כמו שכתבנו בשער הראשון: ועשית כפורת זהב טהור ועשית שנים כרובים זהב וגו' ועשה כרוב אחד וגו' והיו הכרובים פורשי כנפים וגו'. הנה בזה יורה הוראה אמיתית על עולם השכל ששם מחנה מלאכים ואראלים מתפשטים מזיו חכמתו והמה הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו אשר על ידם משפיע אור הנבואה על שלמי האנשים הנגשים אל י"י אשר א"א להניע נר מצוה ותורה זולתם כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ה חלק ג'. אך אמנה אני מצאתיהו מבואר בכתוב באומרו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' (ד"הי ב' ל"ו). יורה כי הדרך להכחיש התורה הנתונה בארון ובמציאות הנבואה המגיע' אלינו הוא לכפור במציאות המלאכים אשר על ידם ובאמצעותם תהיה הגעתה. ויהיה מלאכי אלהים מלאכים ממש. ואלו הן הכרובים שהיו על הכפורת לרמוז ולאמת הנמצאים האלה היושבים ראשונה במלכות להיותם אמצעיים להגיע שלמות התורה לתחתונים. ואולם היו אלו הצורות מורות על המלאכים לפי מה שנתפרסם להמון שמלאכי עליון הם על זאת התמונה האנושית שהיא היותר נכבדת שבתמונות. וכמ"ש (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו. ונוסף עליהם שלמות הכנפים אשר הוא דבר נכסף מאד לאנשים לרוב התועלות אשר בהם וכמו שאמר המשורר (תהילים נ״ה:ז׳) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. וזה מה שביארו ישעיהו באומרו (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וגו' והכוונה לו תתבאר בפרשת כהנים שער ס"ו ב"ה לא שעל דרך האמת המלאכים הם נמצאים על זאת התמונ' ולא על זולתה מהתמונות ולזה לא יהיה מעשיהם כנגד (שמות כ׳:ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל כמו שכתבנו שם: והיו מקשה זהב להורות על העדר הרבוי האישיי בהם כי הם נפשטים מהחומר וממשיגיו לגמרי אשר ממנו יפרד הרבוי האישיי. אמנם היו שנים למה שיחוייב היותם רבים במין כמבואר בסוף המאמר הד' באלדיות וזה כדי שלא יחשב שאלו הנמצאים יהיו על טבע האחדות הפשוטה מכל הצדדים כי לא יצויר אמות זה כ"א אל מחוייב המציאות ברוך הוא. ולזה הענין הנפלא אמרו חז"ל מקבלי האמתות שהיו על צורות זכר ונקבה ביומא (נ"ד.) אמר רב קטינא בשעה שעולין ישראל לרגל מגלין להם את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתם לפני הקב"ה כחבת איש ואשה. עוד שם אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו עכ"ום להיכל מצאו הכרובים מעורין זה בזה הוציאם לשוק ואמרו וכו'. ובמדרש הנעלם פרשת אחרי מות א"ר יצחק מהכא אוליפנא דכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא לא כדאי למחמי אפי שכינה שנאמר (תהילים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. ותנן כתיב (דברים ל"ב) צדיק הוא דכר ונוקבא אף הכא כרובים דכר ונוקבא ועליהם כתיב (תהלים צ"ב) כוננת מישרים דבגין כך ופניהם איש אל אחיו. עוד שם פתח רבי פנחס. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם קל"ג) כד"א ופניהם איש אל אחיו דחד בחד משגחין אפין באפין וכד מהדר דכורא אפיה מנוקבא וואי לעלמא כגוונא דא כתיב (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט דהא צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט). ועם שענינים אלו הם גופי קבלה וסודותיה מ"מ הורו הוראה גדולה על ענין רבויים שהוא להיותם עלות ועלולים ושמדרגת כל אחד מהם נכבדת מהשגת זולתו ונבדלת ממנו כעין התחלפות הזכריות והנקביות. ואע"פ שזה ממה שלא יתן חלוף בצורה כמו שנתבאר במאמר הט' ממה שאחר הטבע כיון שהחלוף וההקבלה הסוגיית ששמו להם שם א"א לשומם בנמצאים המופשטים מחומר. הנה חוייב ירמוז בזה אל צד החלוף אשר מצד הצורה והיותם עלות ועלולי' כמו שאמרנו ומהיותם על זה האופן תמצא המשכת השפע והטוב אל העולם הזה התחתון כי משפיעים אלו על אלו ומקבלים אלו מאלו עד הורידו אל שפל מצבנו. ולזה כשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירבה השפע בעולם ובהפרדם יפרד ויפסק. ובמעט התבוננות יגיעך תועלות רב ממאמריהם. אמנם עקר כוונתנו הנה היא מה שרצינו מענין הרבוי המיניין הלקוח מהיותם על חלוף הצורות כנזכר: