עקידת יצחק · פרק מ״ו, ה׳

אף היא (ר"ל התורה) תשיב אמריה על פי דבריה ושבחיה בקנאתה לאלהיה ובחמלתה על האנשים הבוערים בעם המתפתי' בדבריה וניסתים בטענותיה והיא מדברת בעדה בקול רנה ותודה. אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. זה תאמר כנגד מ"ש ראשונה הלא חכמה תקרא וסיימה כי טובה חכמה מפנינים. אמרה אנכי אנכי היא הראויה להחליט עליה זה השם באמת כי אין שום חכמה מהטבע והאלהות וזולתם אשר לא תכללם התור' אלהית כמו שאמרנו ראשונה. וכנגד מה שאמרה החכמ' החצונית הבינו פתאים ערמה אמרה שכנתי ערמה. וכמה טובה היא ערמה עם חכמה לא עם פתיות כמו שאמרה צרתה. ואמרה ודעת מזמות אמצא על כל חלקי החכמ' אשר הזכירה. והנה להוכיח' על פניה ולשבר מתלעותיה על דרך פתויה ומעשה חדודיה הנזכרים גם על זדונה וגובה לבה אשר בם אמרה אליכם אישים אקרא. אמר יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי. ירצה יראת ה' היא שנאת דרך רע וזר אשר תתנהג בהם לפתות האנשים ולאסוף הביתה כל איש רק ומר נפש להטותם מיראת ה'. וכן אמרו ז"ל (מו"ק ט"ז.) מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר וגם גאה וגאון ודרך רע לקרוא לאנשים הגאי' גסי הרוח רק אל שלמי הדעת הענוים וכמו שאמר (משלי י״א:ב׳-ג׳) ואת צנועים חכמה. וכמו שאמרו (כתובות ע"ח:) על ריב"ל איכרך בבעלי ראתן ואיעסק בתורה. ופי תהפוכות שנאתי לקרוא החכמים ולהתעסק עם הפתאים כמו שאמרנו ואחר שהוכיח על כלל לימודה ורמיזותיה השיב עליה על כל דבר ודבר שנתפאר' בו מחלקי החכמה. והנה על מלאכת ההגיון אשר זכרה ראשונה אמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ירצה אני אין מדרכי להעמיד ולקיים הפתיות בערמימות הנצוח כמו שאמרת הבינו פתאים ערמה כי לי עצה ותושיה. ירצה החצוני מועצות ודעת והפנימי תושיה עמוקה וגם אני בינה לי גבורה אמתית לא במלאכת הנצוח שהיא תחבול' וכבר כתב החכם שהמתחבלים אינם גבורים. וכנגד מ"ש שמעו כי נגידים אדבר כמו שנתבא' אמר בי מלכים ימלוכו וגו'. וכמו שאמרו ז"ל (גיטין ס"ב.) מאן מלכי רבנן ובמה מלכו בכח תורת הש"י שבלבם גם גברו חיל עם מלכים ויועצי ארץ כמו שנתפרסם ענין האבות (בראשית מ״ב:ו׳) ויוסף הוא השליט על הארץ (שמות י״א:ג׳): גם האיש משה גדול וגו' כמו שאמר בתורה (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך. וכנגד מה שאמרה ומפתח שפתי מישרים אמר ורוזנים יחוקקו צדק לומר כי יש ויש עמה כמה חשבונות של מצוה כגון תקופות ומולדות וגימטריאות אשר רוזני התורה יחוקקו בם צדק ואמת. וכמו שאמרו (שבת ע"ה.) ואת פועל י"י לא יביטו אלו שיודעים לחשוב תקופות ומולדות ואינם חושבין. ועל מה שנתפארה בחכמת ההנדסה כמו שנתבא' אמר (משלי ח׳:ט״ז) בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ ירצה כי יש לה מעלה נפלאה עליה כי היא אינה משערת לבד אבל המצוה ומסדרת מנוי השופטים והשוטרים להרחיק כל עול ואונאה הנופל בין ריש לאיש במדה במשקל ובמשורה ובכל מה שיש בו שומא או דיני חלוקה ומשפטי סדר נזיקין ותשלומיהם והרחקתם הכתובים בפרשה ודיני העסק כמה רווחה וכמה הפסדה וכמה ענינים הנבוכים עיון ודיוק גדול בזה. מלבד כמה דינין הבאין בתורה בדיני עירובין אשר באו בהן כמה הלכות קשות וחמורות אשר בכלם ישפעו שופטי התורה משפטי צדק. והנה על מה שתתפאר בחכמת התכונה אמר אני אוהבי אהב וגו' והיא תשובה מעולה מאד וזה שמעולם לא נודעה חבה ושום אהבה למעמיקי' בחכמה ההיא שישתנו סדריה ולא שום תנועה מתנועותיה בעבור שום איש מחכמיה וגם היא לא נתפארה על זה. אמנם אשר יבואו אליה בלמוד התורה האלהית כבר תודע להם חבה יתירה להשתנות בעבורם סדר המערכות ההם כמו שנתפרסם מיהושע (יהושע י׳:כ״ד) וישעיהו אצל אחז (ישעי' ו') וענין נקדימון בן גוריון כמוזכר (בתענית י"ט:) וזולתם ואומר ומשחרי ימצאונני לפי שיקרה הרבה פעמים למשחרים פני הככבים לראות מצבם ומעמדם אצל המזלות וקצתם אצל קצת לשפוט משפט מה צריך מאד אליו ולא ימצאום לקדרות השמים בעבים או שכבר נשקעו או שעדין לא עלו או שכבר עלה עמוד השחר ואספו נגהם וחוזרין בפחי נפש. וגם על החכמה הטבעית בזתה ולעגה מזה הצד כי אין לאל יד חכמיהם היודעים סוד ההוייות וטבען להמציא שום אחת מהנה בם יספיקו צרכיהם כמו שהוא הענין בעצם ותמיד על ידי יודע סודות הנמצאות על דרך התורה האלהית. ולזה אמר עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה (משלי ח׳:י״ח.) ועל דרך שאמר (שם ג') אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. צא וראה (ויקרא כ״ו:ד׳) אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' וכל הפרשה ההיא וזולת'. הנהיה כדבר הגדול ההוא לאחד מחכמי הטבע מכל האומות ואם שכבר התחכמו לדעת בעניני' הטבעיים להעלות המחצבים השפלים למדרגת העליונים זה יהיה על הרוב בדרך הזיופים ובאונאות ואין זה עושר וכבוד כי כל רואיהם יבזום ויחשיבום ללסטים כי עשו עושר לא במשפט וצדקה. אמנם עושי התורה ולומדיה עתקו גם גברו הון עתק וצדקה. ועל מה שהתפארה בחכמת המדות אשר עליהם אמרה קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר השיבה התורה ואמרה טוב פריי מחרון ומפז ותבואתי מכסף נבחר בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט (שם). אמר שנתעלו המעשים התוריים מכל זולתם בג' ענינים. האחד בשיש להם כדי לחיות בהם חיי המדיניות על צד היותר נאות שאפשר. והשני כדי להשאיר נפשות עושיהם לחיי עד והשלישי מצד הצדק והישר הטבעי הנמצא בהם משאר המעשים כמו שיבא באור כל הענינים האלה בקרוב: והנה על הראשון אמר טוב פריי מחרוץ ומפז. וע"ד שאמרו (פיאה פ"א) ואוכל אדם פירותיהן בעו"הז כי טוב הוא הפרי הנאכל מהן מן החרוץ אשר זכרה צרתה באומרו קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרון נבחר. והשני והוא עקר הקרן השמור להביא אל האוצר אמר ותבואתי מכסף נבחר כי הוא הנכסף והנבחר מהכל. ועל השלישי אמר בארח צדקה אהלך וגו' כי כל מה שתסדר בהנהגותיה הוא הראוי להקרא צדקה ומשפע בהחלט. והנה על מה שתתפאר צרתה מתועלות חלקה האלהית השיבה היא ואמרה שהיא תתעלה ממנה מעלה נפלאה לאין שיעור במה שיש בה כדאי להנחיל אוהבי יש (שם) לחיי העולם הבא שהוא היש המוחלט המתחלף לכל מיני היש הנודעים לכל בעלי הגופות בהתחלף יש מאין. והוא ענין ההצלח' הנפשיית אשר עמה ימלאו האוצרות מבלי שום חסרון ובזה השלימה טענותיה החזקות אשר בם תנצח מלחמתה לעיני כל בעל שכל. אלא שנמשכה לתת טעם חזק לדבריה בהראות היכולת אשר בידה במה שסמכה פרשת ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (שם) כי בה תכלול כל פרק נגון העולם שכתבנו בשער המבול שהוא ענין נכבד עיין עליו אם תרצה: ועתה אחר שנתבאר שכל מיני החכמות והידיעות ישנן בתורה האלהית על צד היותר שלם שנמצאו בכל שאר החכמות אשר נתפארו בהן והיו מעלות העיונים האלה ומדרגתן זו על זו כפי מעלת הנושא אשר בו יבא הלמד כמו שנתבאר. ואולם החלק המשפטי ממנה אשר בו יבא העסק והעיון בפרש' אשר לפנינו מהמפורסם שנושאו המיוחד הוא אישי פרטי קניני האדם המדומים משור עד חמור עד שה עד שלמה או כל דבר דמקרי נכסי כסף או כלים עבד או אמה. ובכלל כל הדברים האלה בנופלם תחת משא ומתן בני האדם שעליהם אמר הכתוב (תהילים ל״ט:ז׳) אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם הנה מזה יתחייב שתהיה מדרגת זה החלק מהעיון היותר שפלה שבמדרגות העיונים כלם ואפי' מהחכמה הטבעית הנקראת אצלם החכמה הפחותה לפי שהיא לא תעיין בנושאים ההם מצד היותם גופים משתנים אלא אף מצד נופלם תחת דמיונות האנשים בהתעסקם בהם. ומכאן תמיהה גדולה לכל אותו יקר וכבוד שנעשה אל זה החלק משאר חלקי התורה האלהית בשומה אותה לראש עליהם כי מיד אחר מתן תורה התחילה בו ואמרה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכ"ש לפי מה שבא בקבלה (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני כותי' לפניהם ולא לפני הדיוטות כי הנה למוד התורה בכללה חוייב שמעו לכל העם האנשים והנשים והטף. והחלק הזה אסרוהו אל ההדיוטות ואף כי החכמות כלם הותרו לעכו"ם ועל החלק הזה נאמר (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.