עקידת יצחק · פרק מ״ה, י״ג

לא תשא את ה' אלהיך לשוא. כי הוא ענינו. מצד אחד תשא את שם ה' ומנשא אותו כמי שהוא אלהיך, ואחר תכחישוהו בהיות הנשיאות ההוא לשוא או לשקר הרי שתי תנועות הפכיות. והיות הנשבע לשקר קרוב לכופר הוא מבואר כי הנשבע כוונתו להשוות בדבריו אמתת מה שנשבע עליו אל אמתו ית' ואם הוא נשבע לשקר אף על פי שאינו כופר בפירוש הנה מדבריו תמשך הכפיר' שיתהפך דברו שכמו הדבר ההוא אינו אמת כך הוא יתעל' חליל'. והוא עצמו מה שאמר יתעלה לירמיהו הנביא שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותי' וגו' אם יש עושה משפט מבקש אמונ' ואסלח לה ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:א׳-ב׳). יאמר בכלל תלונותיו שלא ימצא ביניהם איש מבקש אמונת אלהיו ודורש אותה לא בלב לא בפה ואם חי ה' יאמרו בשבועותיה' שיראה שהם מדברים אמת ויציב ושהם מאמינים בו הנה כשדקדק בענינם תמצאם שקרנים בדבורם באמרם חי י"י לפי שהם נשבעים לשקר. והכוונ' להם שהוא חי כמו שיש מציאות לדבר ההוא שנשבעים עליו ואין שקר גדול מזה. והנביא נענה לו יתעלה (שם) ה' עיניך הלא לאמונה הכיתה אותם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר וגו' ואני אמרתי אך דלים הם וגו'. הליץ בעדם ואמר ה' איך תדקדק עמהם בזה ותתן עיניך בהם על ענין האמונ' שאמרת מבקש אמונה ואסלח לה כאלו הם שלמים בדעת ובבחירתם הלא ראית כי הם חסרי הדעת וההרגש אשר כבר הכית אותם ולא חלו כענין שנאמר (משלי כ״ג:ל״ה) בשכור הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. ולא עוד אלא שכליתם ומאנו קחת מוסר ואע"פ שישיגם על פי דרכם כליון חרוץ חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב ואני אמרתי בזאת התלא' ודאי דלי הדעת הם כי לא ידעו דרך ה' משפט אלהיהם וזה שסכלו ענין השבוע' ומשפט' עד שלא ידעו כי המשקר בה משקר באלהיו ופתיותם תצילם התנצלות מה. ואמר לשוא כי מכלל האדנות והאלהות לשאת אותו על שפתיו לא בשמירתו מהשקר לבד כי גם שיזכרנו בכבדות גדול' ועל דבר מצוה או קדוש' לבד וגם שם על המעט וכמו שאמרו (נדרים י':) קרבן לה' ולא לה' קרבן שמא לא יגמור דבורו וימצא שם שמים נזכר לבטל' וכבר האריך בזה הראב"ע בפירושו כ"ש להשתמש בו בענין שבוע' בדברי הבאי או ענינים קלים כי השבועה באמת ענין אלהי לא לתוהו בראה ולא לשוא יצרה רק להשתמש בה שמוש הכרחי בכל צרכי החיים והמתים הן לכלל הן לפרט אם לצדיקים ולרשעים ולבינוניים כמו שמצינו בכל ספורי התור' נשתמש בה האל ית' עם כתות האנשים להשכיר ולהעניש. גם קצת האנשים השלמים אלו עם אלו לשמור בריתם ומצותם כי יהיו יחדו או יסתרו אלו מאלו וכמו שאמר הנביא (ירמיהו ד׳:ב׳) ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדק'. והם שלשה ענינים אשר התיר אותה עליהם כמו שיתבא' אצל ובשמו תשבע שער צ"ב ב"ה. והנה כאשר תהיה השבוע' על זולת האופנים האלו הוא עון נמרץ ולזה אמרו (שבועות ל"ט.) שנזדעזע העולם בשעה שיצא מפי הגבורה לא תשא. וזה כי הנה העולם עומד עליה כמו שאמר (ישעיהו נ״ד:ט׳) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ ואם יקלו בה עמודי עולם ירופפו. אמנם אמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא אמרו ז"ל (שבועות כ"א.) ה' הוא דאינו מנקה אבל ב"ד מלקין ומנקין. אמנם ע"ד האמת יראה כי מפני שכבר יחשוב האדם שהשבוע' היא מהעבירות אשר בינו למקום ובידו לכפר ביום הכפורים או בתעניות או בתפלה אמר שאינו כן כי על הרוב היא באה על עסקי האנשים ובמקום שחבל אחרים אם בגופם אם בממונם ואם בכבוד' ולזה לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא כי משורת הדין אין בידו למחול ולנקות וכמו שאמרו (יומא פ"ה.) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר. ובמדרש פרשת יברכך (במדבר רבו' פ' י"א) כתוב אחד אומר (שמות ל"ד) ונקה וכתוב אחד לא ינקה אלא בדבר שבינך לבינו הוא מנקה בדבר שבינך לבין חבירך לא ינקה. וכן במשוא פנים וכו'. וזה מה שיראה בזה הדבור המיוחס אל בחינת הפכיות התנועות שהוא ענין רביעי בגרם המעלות כמו שאמרנו: