עקידת יצחק · פרק מ״ד, כ״ב

א באומרו והייתם לי סגולה וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים היה לו לכוללן בהוייה אחת לומר ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים וממלכת כהנים וגוי קדוש ולמה יחלקם. ומה טעם סגולה זו: ב אומרו ראשונה כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל אמנם בסוף אמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ואלו בית יעקב לא זכר: ג שאמר ויקרא אל זקני העם וישם לפניהם וגו'. ואח"כ נאמר ויענו כל העם ואלו הזקנים לא נזכרו. גם בכל הפרשה כלה לא נזכר שם אחר רק העם זולתי שתי פעמים הראשונות: ד במ"ש בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כי היה לו לומר ובך יאמינו לעולם כי הדבור על זה האופן צורך האמונה הוא: ה אומרו ויגד משה את דברי העם אל ה' אחר שכבר נאמר וישב משה וגו'. ומה טעם שנוי הלשונות מהשבה להגדה: ו אומרו והגבלת את העם וגו'. כי לפי שפירש"י ז"ל קבע להם תחומין וכו'. יותר נכון שיאמר והגבלת את ההר. וכבר טעו קצת בחלופו: ז אמרו במשוך היובל המה יעלו בהר כי לשון המשך הוא הפך לשון הפסק וגם למה שאמרו (רש"י שם) שהוא סימן אל ההפסק אם כן כבר התיר העליה קודם שיפסוק ואין טעם להתר זה: ח אומרו היו נכונים לשלשת ימים וגו'. כי הוא מאמר בלתי מסכים למה שא"ל הש"י וקדשתם היום ומחר וכבר אמרו שהוסיף יום אחד משלו: ט באומרו ויהי קולות וברקים וענן כבד וגו'. והלא מנהג הכבוד בחשאי ודממה כי לא ברעש ה' ולא באש ה' (מלכים א י״ט:י״ב) וכ"ש שהיתה הכוונה בעבור ישמע העם והנה בקולות וברקים יחרדו ויבהלו מאד ולא יוכלו לעמוד על אשר נקהלו ודברי חכמים בנחת ישמעון: י אומרו ראשונה ויהי קולות וברקים וגו' עד ויחרד כל העם אשר במחנה ואחר כך והר סיני עשן כלו וגו' עד ויחרד כל ההר מאד. כי מה ענין שתי חרדות אלו. ולמה חלקם לשתי מחלקות: יא אומרו ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר וגו'. כי מה ענין קול השופר אצל דבורו של משה. ועוד אומרו והאלהים יעננו בקול מה ענין הקול הזה ודברי רש"י ז"ל ידועים: יב במאמר השם למשה רד העד בעם ותשובתו לא יוכל העם וגו'. וחזרתו לומר לך רד ועלית אתה ואהרן וגו' וכי משה יועץ היה והש"י אדם הוא להנחם: יג אחר שאמר לך רד ועלית אתה ואהרן וגו'. למה לא המתין לעלייתם אלא נאמר וירד משה וידבר אל העם וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: ואחר זכרון הספקות נבוא אל הביאור: