עקידת יצחק · פרק מ״ד, י״ז

ועל הוראת אלו הארבעה דברים אשר הם העקר בהתמדת שלמות האומה הזאת אחר שכבר נכנסו תחת כנפי השכינה לסבות שקדמו כיון ר' סימאי במאמר ההוא הנכבד שזכרנו בתחלה אמר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע מיד באו ששים רבוא וכו'. רצה כי ממה שדקדקו ישראל בשהקדימו במענה הראשון לומר כל אשר דבר ה' נעשה לבד ולא אמרו אז ונשמע עד הפעם השלישית שנאמר (שמות כ״ד:ז׳) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע יראה שדקדקו היטב בענין הזה. ולכאורה קבלו עליהם המעשה לבד לראותם הוא ענין יותר נקל ומשותף עד שהתבוננו עוד בינה בענין אחר כך ואמרו נעשה ונשמע כל מה שראו שהמעשה התוריי מטבעו לבוא לידי השכל ועיון בו כמו שיתבאר שם ב"ה. הנה מזה נמשכו הארבעה תועלות עצמן שזכרנו. ועל הראשון שהוא עצם השתוף האלהי הוא מה שזכר להתקשר בכתרים ההם האלהיים המעמידים השתוף והמחזיקים אותו הענין קשר האותיות שאמר במקום אחר (שבת פ"ט.) כמו שיתבאר בשער ע"ד ב"ה ובאומרם שהיו הכתרים שנים לכל אחד כוונו אל התועלת השני והוא דרך השגת העניינים זה בזה וקירובו. ובאמרם שהיו מכתירי הכתרים ששים רבוא כיוונו אל שלא נמצא בהם על זה האופן מי שיהי' נעור ורק מזה השלמות. ובאמרו כי כשחטאו הוסרו על ידי כפלים של מלאכי חבלה יורה כי השלמות הזה הבא על זה האופן בקושי יוסר. וזה שאם היה השלמות בחלק העיוני לבד הנה בהפסד הדמיון יספיק לשיוסר כחם מהם. אמנם עכשיו שישתתף המעשה לא יסולק השלמות עד שיתקלקל ג"כ הכח המתעורר המניע אל המעשי' ולזה אמר שהוצרכו שני מלאכי חבלה להסירם כי אין מדרכם להנצל מהם כי אם בזה אחר זה וע"י מסירים מתחלפים ואע"פ שיוסרו לפי שעה כבר ישאר הכתר בכלם או באנשים השלמים מהם כי זה וזה ראוי לדמותו למשה ולא עוד אלא שסופו לחזור כי מעשה רב וכמ"ש (ישעיהו נ״א:י״א). ושמחת עולם על ראשם. ובמדרש עוד (ש"ר פ' כ"ז) משל למלך שאמר לעבדו מזוג לי שתי כוסות הללו והיה אומר לו הוי זהיר עד שהוא נכנס לפלטין הי' עגל אחד שרוי על פתח הפלטין נגח לעבד ושבר אחד מהן היה העבד מרתת לפני המלך אמר לו המלך מה לך מרתת אמר לו שנגחני עגל ושבר אחד מהכוסות אמר לו המלך א"כ הזהר בשני כך אמר הק"בה שני כוסות מזגתם לי בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה כשעשיתם את העגל הזהרו בנשמע הה"ד (ישעיהו נ״ה:ג׳) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. הרי שאמרו שהיה קושי ההסרה מצד היותם שני כתרים ואף כי יחטאו במעשה כי רבים לוחמי' לו כמו העצלה והכילות והתאוה וכדומה הנה בהשאר חברו ישוב הכל מה שאין כן החוטא בעיונו ובדעותיו כי אליו אמר (משלי ב׳:י״ט) כל באיה לא ישובון וגו'. ואלישע אחר יוכיח (חגיגה ט"ו.) הנה נתבאר כי מרחמם ינהלם על דרכים ואופנים בהם יעלו כללם משפל מצבה לגבהי מרומו ולא יכשלו בלכתם ובעמדם יעמדו בקיומם והיא מה שרצינו בזה החלק: