עקידת יצחק · פרק מ״ד, י״ד

אחר שנתבאר בחלק הא' אפשרות הדבקות והשתוף העליון ע"י התורה האלדית כמו שנזכר יש עוד לחקור ולדעת כח זה האיפשרות וענינו רצוני אם הוא אפשר קרוב או רחוק. לפי שאם היה אפשר רחוק הנה הוא קרוב לנמנע. גם אם היה אפשר קרוב ובלתי כולל רק אל יחידי הסגולה לבד הנה יהיה התועלת מועט לראות כי בני עליה הנם מעטים. וגם אם היה קרוב ונוח לקנותו אמנם היה ג"כ קרוב ונוח לאבדו הנה יהיה קל ההסרה: וכל אחד מאלו העניינים הוא מה שיחליש מציאות זה השותף או שישיבנו כאלו אינו: והנה היות אלו הענינים ארבעתן על הצדדין המרחיקים יותר מהיותו על הצדדים המקריבים הוא מבואר מאד מהיות נפש האדם בטבעה מתאוה אל החפשיות והשלטנות ללכת אחר שרירות לבה הרע בכל אשר יאוה מתענוגי בני אדם והתפקרותו המרחיקים אותו מזה השתוף והקירוב תכלית הרחוק. וכ"ש לעם הזה קרוב לצאתם ממצרים אשר היו מורגלים כל הזמן הארוך ההוא אצל האומה היותר נפסדת בזה מכל העמים אשר על פני האדמה כמו שהוצרכה התורה אחרי כן לומר (ויקרא י״ח:ג׳) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו' שיחייב הדעת בהם כל ההרחקות הנכריות בלי ספק אם היה שימשך עניינם בזה על הענין הטבעי לאדם.