עקידת יצחק · פרק מ״ב, ו׳

א באומרו ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק למה אמר לו משה כן מעצמו וה' לא צוה באמת היה לו יתעלה לצאת בצבאותיהם או למה לא הוזקק משה עצמו אל המלחמה הזאת כאשר עשה לסיחון ועוג (במדבר כ״א:ל״ד) וכמו שאמר (שם כ"ד) כי ראשית גוים עמלק וההתחלות קשות ולמה הוצרך לבחור אנשים מיוחדים וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא ר"פ שלח) כל מקום שנאמר אנשים צדיקים ולא נאמר כן אצל שני המלכים הנזכרים. ב למה הוצרך לעלות להתיצב אל ראש הגבעה ומטה האלהים בידו ואי האי מלחמה בעיא צלותא אנן איפכא קרינן ממעמקים קראתיך ה' (תהילים ק״ל:א׳). ומה ענין כובד שהוצרך שיתמכו מזה אחד ומזה אחד. ואחר כל זה הצער והיה כאשר יניח ידו וגבר עמלק: ג מה טעם וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו היה לו לומר ויקחו אבנים וישימו תחת זרועותיו: ד מה טעם ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש והלא כבר אמר שהוא מרים ומניח: ה מה טעם ויחלש יהושע ומה טעם אומרו לפי חרב כי מהידוע כי כזה וכזה תאכל החרב: ו מה טעם ושים באזני יהושע כי לא נמצא שעשה יהושע במלחמת עמלק דבר זולתי זה. ז כי בספור זה נאמר שייחד האל יתעלה זאת המלחמה אל עצמו וכבודו שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ובמשנה תורה הטיל המעשה על ישראל ואמר (דברים כ״ה:י״ט) בהניח ה' לך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. ולא עוד אלא שהכשיל את שאול עליה: אמנם מה שראוי לתת לב למה הקפיד האל יתברך על הכרתת זרעו של עמלק יותר מעל הקמת המלך ובנין הבית ששלשתן נצטוו עליהם בכניסתן לארץ (סנהדרין כ':) זה יתבאר בפני עצמו בשער נ' ב"ה. והנה אחר זכרון אלו הספקות נבוא אל הביאור: