עקידת יצחק · פרק מ״א, ה׳

א ביחסו הלחם הזה לשמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והמשורר אמר, (תהלי' ע"ח) ודגן שמים נתן למו כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלו אלו הדברים מההוייות על דרך האמת אבל יתהוו בחלקי האויר כמו שראתה החכמה האלדית אם בדרך הטבעי או בזולתו: ב ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו מצורף למה שאמר אח"כ זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו עומר לגלגלת מספר נפשותיכם וגו' כי מה טעם שילקטו במדה ההיא מוטב שיניחהו לפניהם ויעשו כרצונם כמו שנראה שעשה בבשר: ג אומרו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא. והרי הוא מאמר סותר את עצמו. ואם לשון שאלה הוא מה טעם שיזכיר הכתוב זה ולמה לא נקרא בשמו כי לא נתקיים לו אצלם שם אחר זולתו. ועוד שהיה לו לומר וישאלו איש לאחיו מן הוא: ד למה הקפיד בזה הלחם שלא יותירו ממנו עד בקר. ולמה היה מאתו ית' שהנותר ירום תולעי' ויבאש. ועוד כי אחר שהיה הנשאר עתיד לרום תולעי' יותירו ויותירו ולמה קצף על המותירים מוטב שיראו ויאמנו דבריהם. וכן הענין במה שיצאו ללקוט ביום השבת ולא מצאו כי יראה שהרבה להם מצות יכשלו בם שלא לצורך: ה כי אחר שאמר הכתוב ויעשו כן בני ישראל כאשר נצטוו ללקוט עמר לגלגלת מה בא להודיענו באומרו וימודו בעמר ולא העדיף המרבה וגו'. ואם תאמר, שהם לא לקטו במדה רק לפי האומד או כמו שנזדמן להם ברב או במעט ואחר כאשר מדדו אותו מצאוהו מצומצם עמר לגולגלת איש לאשר באהלו. הנה יש לשאל טעם הנם הגדול הזה ומה תועלת יש בו: ו במה שנאמר ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. שיראה שמצאו בביתם לחם משנה שלא לדעתם: ז אומרו וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס שיראה מפשט הכתוב כי המן הנלקט עצמו הוא מה שנמס. ואם כפירוש אנקלוס העקר חסר מן הספר. וגם כי מה תועלת שהנשאר על פני השדה המס ימס מוטב שיאכלו ממנו ליום אחר כמו שאמרנו בנלקט. ולמה לא נמס גם כן מה שבבית אלא שירום תולעים: ח אומרו היום לא תמצאו בשדה כי למה לא יהיה בו והלא בלא עמל ויגיעה ילקטוהו והוא נאכל כמות שהוא. ועוד למה יחזור לומר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו נראין דברי מותר: ט למה אמר על היוצאי' ללקוט עם שלא מצאו עד אנה מאנתם לשמור מצותי חקתי ותורותי. כאלו עברו בפועל על התורה כלה: ורז"ל אמרו (ירושלמי נדרים פ"ג ה' י"ד) שהשבת שקולה כנגד כל המצות וראוי לדעת טעמם. וטעם אומרו ראו כי ה' נתן לכם וגו' ולא אמר דעו: י אומרו מלא העומר ממנו למשמרת וכו' כי למה יהיה המשומר במדה ההיא אי זהו שיעור יספיק לשידעו את הלחם אשר אכלו שם ארבעים שנה: יא באומרו את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען אחר שאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת כי הם דברי מותר ורז"ל אמרו (קידושין ל"ח.) שפסק המן בשבעה באדר וביום שמת בו משה רבינו ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד יום ששה עשר בניסן שהקריבו העומר והרי הוא נס רביעי שלא הבאיש וכו': יב בענין מי מסה ומריבה הכתובה בצדה שנאמר בה וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי וגו'. ואם אין מים לשתות ולשונם בצמא נשתה למי יצעקו כי אם להם. ועוד למה יחזור אח"כ לומר ויצמא שם העם למים וילן העם על משה למה זה העליתנו וגו'. והלא דבר אחד הוא. וגם למה תהיה כזאת מלפניו להביאם לידי נסיון בזה הענין ההכרחי עד שהוצרך משה לזעוק מהם ולומר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני מוטב שיעשה בתחלה מה שעשה בסוף. ואחר זכרון הספקות נבוא אל הביאור: