עקידת יצחק · פרק ד׳, כ״ב

והפעליות הזה אשר כן אמרנו אינו דבר רק הצלחת הנפש והשארותם לחיי העולם הבא אשר הכל מואסין בה כאשר אמרנו. כי באמת מכח ההגבל' התוריית לכל מעשה האדם והיישרותי' אל חיי הפרישות והקדוש' ואל קנין הדעות האמתיות יזכו מקבלי' להיות כלם צדיקים כמ"ש ועמך כלם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א) כי מזה חייבו חז"ל מה שהחליטו ואמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ') אך כמו שיתבאר בשער הנזכר ב"ה. והוא ממש קיום זה הזיווג שייעד אליה בלי ספק. והוא מה שאמר כי בשעת מתן תורה אמר להם (שמות כ׳:ח׳) זכור את יום השבת לקדשו כלומר היו זכורים מיום השבת הגדול הנעלם והצפון שאמרתי שתהיו אתם בן זוגו כי זה לא יתכן רק במה שתתקדשו במה שיכלול אותו ענין המעמד הזה. לכן זכרו אותו לקדשו בתורת קדושים ממש ואתם תירשוהו כבעל היורש את אשתו והוא הלשון הנהוג בפי החכמים מנוחלי ע"ה (פסחים קי"ג.) ע"ד שאמר הכתוב זאת נחלת עבדי השם וצדקתם (ישעיהו נ״ד:י״ז) וזהו ענין נכבד ומליצ' נפלאה לכל אחד משני הענינים שנאמרו בו: