עקידת יצחק · פרק ל״ט, ח׳

א אומרו ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו'. כי לפי פירוש רש"י ז"ל קשיא מלחמת עמלק עד שהוצרך לתקן בראותם מלחמה כגון מלחמת העמלקי והכנעני ופי' הרמב"ן ז"ל, נדחק מכל המלחמות כמו שנרא' מפרושיו וגם כי נראה כי מיראת חזרתם למצרים הביאם דרך ים סוף וזה לא יתכן כי נסי הים הנפלאים אשר בהם באו לכלל יראה ואמונה שנאמר שם וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אי אפשר שלא יכוונו להעשות כן מתחלה אלא שיבואו ע"ד המקרה ואם היה ים אחר בדרך פלשתים היה לו לומר ולא נחם אלהים דרך ים פלשתים וגו' ויסב אלקים וגו'. וטעם וחמושים עלו בני ישראל כי לא נתחוור פירושו וחז"ל (מכלתא פתיחת בשלח) הוצרכו לומר אחד מחמשה וכו': ב אומרו וה' הולך לפניהם וגו' ללכת יומם ולילה. כי למה הוצרך לו יתעלה ולהם שילכו בלילות טוב הוא שילכו (יומם) בשובה ונחת: ג אומרו דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו וגומר. כי למה הוצרך להתנכל להם בזה לחזק את לבם לרדוף אחריהם והרי לא פטרום לגמרי כי אם לעבודת שלשה ימים ואחר עבור זמנם הנה המה ירדפו אחריהם מעצמם ואף כי גמרו בלבם לשלחם חפשים בידוע שיצאו אחרי ממונם כי לעת כזאת היו צורך שאלת הזביחה והשאלת הכלים לפי המפורסם ואם תאמר שלא היה בלבם לרדוף אחריהם כלל זו קשה מן הראשונים כי למה תהיה כזאת מאתו לחזק את לבם אחרי שכבר הודו וקבלו מלכותו משלם. וכן יאמר באומרו ויהפך לבב פרעה ועבדיו וגומר כי אם לא היה בלבם מתחלה לשלחם כלה הנה לא נהפך לבם ממה שהיה כבר ואיך אמר מה זאת עשינו כי שלחני את ישראל ומתי שלחום אלא לזמן הזביחה לבד ואם שלחום לגמרי והוא הסב לבם אחורנית הדרא קושיא לדוכתא: ד אומרו וייראו מאד ויזעקו וגומר. כי אחר ששמעו את דבר ה' ועמדו בסוד כונתו ועשו החזרה ההיא על פיו לא היה להם להצטער כלל. וגם כי לא יסכים מאמר ויזעקו בני ישראל אל ה' עם מאמר המבלי אין קברים במצרים וגומר הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגומר. ועוד כי מה שאמר שדברו אליו במצרים היה ענין אחר שפחדו אליו מהרעב והצמא וכדומה אבל זה שאירע להם מהיציאה אחריהם לא אמרו שעלה על לבם ואיך אמרו זה הדבר אשר דברנו וגו'. וטעם מאמר המבלי אין קברים, המבלי אין אלהים (מלכים ב א׳:ג׳): ה אומרו התיצבו וראו את ישועת ה' כי למה לא הגיד להם משה בביאור את ישועת ה' אשר יעשה להם כי יאמינו וישמחו בה אלא שדבר להם בסתם וכמי שאינו יודע. וקשה מזה אומרו כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו'. כי אינם דברים נאותים להם לפי דחקם שהרי יצדקו מאמרו אם יהרגום המצריים או יטבעו בים. וגם שגזרה זו לא נתקיימה שכבר ראום בבוא מלכי מצרים על ארצם (מלכים א י״א:י״ח) ובשוב ישראל לשם (ירמיה מ"ג) בימי ירמיהו ועוד אומרו ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כי למה יחרישו והלא טוב להם להודות ולהלל כמו שעשו ואם אל המנוחה יכוין היה לו לומר ואתם תשבו בטח או ואתם תנוחו: ו אומרו מה תצעק אלי כי היכן צעק ואם צעק אל מי ראוי לזעוק בשעת הצורך זולתו. גם מאמר ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. יראה שהיה לו לומר בהפך הרם ידך ונטה את מטך וגו': ז אומרו נטה את ידך על הים ובקעהו ואח"כ נאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו'. וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. היה לו לומר לפ"ז נטה את ידך על הרוח ויבא רוח קדים עזה וגו': ח בטעם ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם וגו'. כי היה לו לומר ויבא מלאך האלהים וגו'. וטעם ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. ט אומרו ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל ואחר כך אומר מצרים נסים לקראתו והלא לא היה להם לנוס אלא דרך ארצם ואם היו מטורפים ונכנסין אל הים לא היה לו לכתוב לומר נסים: י באומרו וישב הים לפנות בקר לאיתנו ואז"ל (ש"ר פ' כ"א) אני הוא שהתניתי עמו מתחלה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון והלא לא שב אז אלא לטבעו דכתיב בפי' וישובו המים ויכסו את הרכב: אלו הן הספיקות שראוי לעוררן בזה החלק מהספור הכולל העניינים הנפלאים אשר נעשו אחר שלוח העם אשר בהם נגמרה הישועה ובאו לכלל אמונה שלמה ועליהם אמר שירה והנה השירה עצמה תהיה חלק בפני עצמו כי הוא מה שיאות לה כפי העניינים המכוונים בה ונבוא אל הביאור: