עקידת יצחק · פרק ל״ט, ו׳

ועתה מפני שאלו הפקפוקים והערעורים יעמדו לשטן לימין כל אחד מן האנשים אחד המרבה ואחד הממעיט בענייני אמונת' ועל כן מספקין ליחס אליו יתעלה זה המין מהפעולים. אבל יאמרו טבע זר או מקרה זר קרה להם וכ"ש כאשר יצרפו להם עיון אחר ממה שכתבנו החוקר בתחלת ספר המדות. אמר נראה שיש הפרש בין התכליות כי מהם פעולות ואחרים זולתם פעולים אמנם מהדברים אשר להם תכליות בלתי הפעולות יותר טובים הם הפעולים מהפעולות ע"כ. ראה קרא ההשכלות הנמצאות בשכל בלתי יוצאות ממנו פעולות ואל העניינים היוצאים חוץ ממנו במציאות בחומרים קרא פעולים וגזר שכאשר יהיו אלו הפעולים תכלית אל הפעולות השכליות הקודמות להם וממציאות אותם כמו שתהיה המצאת הכסא או הכנור תכלית למחשבת האומן בה ובציורה כי הנה אז הפעולים האלו עם היותם נמצאים חמריים המה טובים ומעולים מפעולות השכל הקודמות להם. באשר הפעולים הם תכליות והפעולות הם מסודרים בעבורם והנה א"כ יחוייב לא לבד שיושלם שכל הפעול בפועל אבל שיהיה טוב ויקר ממנו וזה עצמו מה שיחוייב להם מענין אלו הפעולים כשניחסם מכוונים אליו יתעלה ומתבונן בהוצאתם לחוץ עד שכבר תראה מפני כל אלו הטענות שהוא סכנה עצומה או חטא מגונה ליחס אותם אליו ולתארו עליהם בשום פנים. הנה לזה נתייחד הדרוש הנפלא בזה בעצמו בביטול הטענות האלו הנזכרות במזמור שיר ליום השבת הוא שיר מיוחס אל אדם הראשון, (אדר"נ פ"א) אשר לו נאה להודות על אלו הפעולים בעצמם וזה שיר שבח של יום השביעי (תמיד פ"ז) כי אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. והעד הנאמן על אמתת זה היות ראשית דבריו: