עקידת יצחק · פרק ל״ט, י״א

ובמדרש (ש"ר פרש' כ') ולא נחם אלהים וגו'. משל למלך שהיה לו בן קטן והוא מבקש ליתן לו ירושה אמר אם אני נותנה לו עכשו והלא קטן הוא ואינו יודע לשומר' אמתין עד שילמוד כתבים ויעמד על עמקם ואח"כ אני נותנה לו כך אמר הקב"ה אם אני מכניסן לארץ מיד עדין לא נתעטרו במצות ולא למדו תורת תרומות ומעשרות אלא הריני נותן להם את התורה תחלה ואח"כ אכניסם לארץ. והנה א"כ יהיה כי אמר אלהים טעם שני בחסרון הוא"ו וידרשוהו גם כן על דרך כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' (שמות ט״ו:כ״ו) כמו שיבא. והכונה כי בעמדם על הר סיני ולומדם תורה ומצות. יובטח משינחם העם מהעתקם מדעות מצרים הנפסדות ולא יפוחד עוד מהם שבראותם מלחמת יצר הרע והאומות ישובו מצרימה: ויקח משה וגו'. זכר זה בכאן אם להורות על חומר השבועות שאפילו בשעת הדחק שהחזיקו עליהם מצרים למהר לשלחם אין להתעצל וגם הוא דבר שהוסיף אמונה בגאלת' למה שהיתה מצוה מיוחדת בפקוד אלהים אותם: ויסעו מסכות וגו' וי"י הולך וגו'. משם היתה התחלת הסבה לדרך המדבר ים סוף כמו שאמרנו ושם להם דרך שילכו יומם ולילה. (ב) והיה זה כדי שיחשב עליהם בתחלה שהם פוחזים לברוח וגם כן אחר שישובו ויחנו על פי החירות יגזור עליהם ודאי שהם נבוכים ומזה ומזה עצת י"י היא תקום: וידבר י"י אל משה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו וגו'. (ג) הטעם כי מאחר שחשדם פרעה שכוונתם לברוח במ"ש להם (שם י') ראו כי רעה נגד פניכם ולבסוף אמר (שם י"ב) קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את י"י כדברכם נראה שכבר נתייאש מהם לגמרי. אמנם לא נתייאשו מממונם שחשבו שעל כל פנים יחזירוהו או ישלחוהו להם ואם היו הולכים לדרכם בלי שום ערבוב ומבוכה לא היה ממלא לבם אותם לרדוף אחריהם בסוס ורכב להלחם בם להחזיר' אבל יצאו אליהם במתי מעט לתבוע ממונם אם יתנוהו להם מוטב ואם לאו יקחו להם תחתו נכסיהם שעזבו בבתיהם כאשר הם כמו שכתבנו שם ובתחלת הענין. אמנם עכשו כשראום נבוכים בארץ וסגורים במדבר הסיעו לבם הוא ועבדיו מן הממון לבד ונהפך ג"כ אל העם לאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדיו כי חשבו כי גם שלא מדעת אלהיהם הם בורחים והוא שסגר עליהם המדבר והוא טעם החזוק שאמר וחזקתי את לב פרעה כמו שמה שהוליך את הים ברוח קדים עזה היה ענין החזוק השני וכבר כתבתי זה בשער ל"ו בספור המכות. ואיפשר ג"כ כי המבוכה הזאת שהיה להם במדבר הספיקה לו לתת לב לצאת וגם לזרז עצמו בסוס ורכב אבל עדין היה לבו נוקפו מפני היד שנשתלחה בו עד שהוסיף עוד חוזק בלבו ויצא והוא מה שנאמר וישובו ויחנו וגומר ואמר פרעה וגו' ואחר כך וחזקתי וגו'. וכן במעשה ויגד למלך מצרים וגו' ויהפך לבב פרעה וגו' ויאסר וגו' ויקח וגו' ויחזק ה' את לב פרעה וגו'. ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו ירצה כי במה שאסר הוא את רכבו בעצמו לקח את לב עמו עמו כי מי ראה אותו אוסר מרכבתו ואינו יוצא אחריו: ואכבדה בפרעה וגו' לא ראתה חכמתו לפרש להם הכבוד ההוא מה עניינו וטבו ואיך יהיה הדבר ההוא הגדול והם חשבו כי מדי צאתם אחריהם ירעם אלהים עליהם בקולות וברד ואבני אלגביש וכיוצא בזה באופן שלא יקבלו מהם לא נזק ולא שום צער ולו יתעלה נתכנו עלילות כדי שיתרשם בלבם הענין הנפלא ההוא תכלית הרושם כמו שיבא ולזה מה שנאמר ופרעה הקריב וגו' וייראו מאד ויזעקו בני ישראל אל ה' וגו' (ובזה הותר ספק ד'):