עקידת יצחק · פרק ל״ג, ז׳

ועתה ראה כמה נפלאו דברי המאמר ההוא אשר זכרנו בפתח השער להורות על כל הכתוב בו מזה הענין במשל הנמרץ מאותו העבד שבקש לעשות בניו בני חורין ולהודיע היכן הוא דיאתיקי שלהם. והוא ענין גאולת וחירות הבנים מהשעבוד הכבד אשר יהיו בו בהודיע היכן הוא קיצם וסוף כל תלאותיהם. אמנם האדון ראה מה שימשך ממנו גם כן פריקת עולו מעליהם על האופן אשר אמרנו. ועמד עליו לבניך אתה קורא ולי אין אתה קורא כלומר שהוא חושש למה שיאות להם לדעת עניינם מוצאם ומובאם. אמנם שלא היה חושש למה שיזיק הידיעה הזאת בבחינת העבודה האלהית מהטעמים הנזכרים. ולזה שאין לעשות כן שאין משחררין את העבדים מעבודת אדוניהם מבלי דעתו ורשותו. כיון שראה יעקב כן התחיל ואמר בבקשה מכם היו מכבדין להק"בה כשם שכבדוהו אבותי והכוונה שלא ישים לפניהם מכשול לצאת מעבודתו בחשבם היות הדברים נגזרים והכרחיים אבל שישתוק מהגלוי כדי שישארו תמיד בעבודת האלהים כמו שהתהלכו אבותי לפניו. ועל דרך שאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. וכמו שאמר החכם (קהלת ז׳:ט״ז) על כיוצא באלו העניינים אל תתחכם יותר למה תשומם. והנה הבנים בניו כשהרגישו שהיה חוזר לדברים זולת מה שהגזים בתחלת דבריו חשבו שמא מונעם מהם לפיסול מה מצא בהם באמונתם. ולזה אמרו יודעין אנו מה בלבך להגיד דבר גדול ממה שביארת בבקשה ממך אל תמנע ממנו לחשדנו בשום פיסול באמונת האלהים כי כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו ה' אחד והגבולים האלו הם סוף קבלת עול מלכות שמים כשיובנו באמתתם כמו שיתבארו במקומם שער ס"ג ושער צ' בע"ה. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רמז להם שלא היה כונת ההעלם להיותם חשודים בשום ספק באמונת מציאותו ואחדותו ויכלתו יתברך חלילה רק כדי שתהא עליהם קבלת עול מלכות שמים שלימה לעולם ועד מבלי שום הרהור ומחשבה הגורמים לפרוק עולם בשום צד מהטעמים שאמרנו. וזה שיעור מה שראיתי ביחודו בזה השער. ומעתה נבוא אל ביאור דברי הסיפור במה שנזכור הספקות הנופלות בו ראשונה כמשפט: