עקידת יצחק · פרק ל״ג, ד׳

למה שראתה החכמה האלהית לקבוע שכר טוב חלף עבודת מצותיה. חוייב שיהי' הגמול ההוא מתייחס לכל המונהגים בה ולמשתתפים בעבודותיה: כוונת זה שמאחר שהדת תצוה ותקח מצות ועבירות לשני חלקי האדם. אם לחלק השכלי להישירו בדעות ואמונות אמתיות. כגון שהוא האמונה בידיעת האל יתברך באלו הדברים הפרטים וענין ההשגחה והיראה והרצון בעבודה וכיוצא אשר לא יגזרם השכל ולא ישכילם מעצמו, ולא עוד אלא שיסידרו מהדעות השכליות ההמה כמעשים התוריים כלם כמו שאמר החכם סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת י"ב): יורה כי הפעולות המסודרות מהקנין השכלי אשר בנפש אשר בו יירא את הש"י לפי הישרת התורה האלהית הם שמירת המצות האלהיות והוא מבואר, ואמר כי זה כל האדם לענין נפלא מאד. וזה כי הוא כבר חקר על כל מעשה האדם וחלקי פעולותיו על הדרך אשר חלקם ארסטו באומרו כל מלאכה וכל למוד וכל מעשה וכל בחירה יראה שהוא לתקות דבר טוב לדרוש ולתור בהנה מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול בימי חדלו. ולא מצא בו שום יתרון במה שהוא אדם כמו שהוא מבואר מפרשיותיו הראשונות עד שביאר כי אלו הפעולות התוריות אשר ימצאו בה מצד החלק השכלי המיושר מצד התור' האלהית זה כל האדם והוא ענין נפלא מאד נמשך בכל הספר ההוא כמו שביארתיו משלם בפירושי ת"ל. ואולם זה הענין נעלם מארסטו וכל הנמשכים אחריו אשר לא ראו אור התור' האלהית ולזה לא שמו שום פעל מסודר מהחלק השכלי העיוני. אבל שמו כל פעולותיו נשארות בעצמו כמו שיבא זה בשער ס"ד ב"ה וכמה תמהני מהרמב"ם ז"ל שנמשך אחריו בזה כמו שיראה מדבריו בפי' פרק כ"ז חלק ג' מספר המורה, ז"ל ושלמותו האחרון הוא שיהי' משכיל בפועל ר"ל שיהיה לו שכל בפועל. והוא שידע כל מה שביכלת האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון אין בו מעשים ולא מדות ובפרק שני מהקדמת פרקי אבות אמר אך החלק השכלי יש בו מבוכה. אבל אני אומר שיש בזה הכח מצוה ועבירה לפי אמונת דעת אמתי. אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם. ולזה אמרתי למעלה שבשני החלקים ההם ימצאו המצות והעבירות ע"כ. והשני החלקים שאמר הם המרגיש והמתעורר שזכר בתחלת הפרק: