עקידת יצחק · פרק ג׳, ט׳

והנה הם ודאי דורשין היטב ומקבלין שכר טוב. וכל זה לא באו אליו מזה ומזה אלא מפני שנברא העולם בעשרה מאמרות: וזה הדרוש הנכבד יראה שהנביא בעצמו הודיע אותו בצורתו באותה פרשה שזכרנו למעלה. אך שתפורש על הדרך שיתבאר. אמר למה תאמר יעקב וכו' הלא ידעת וכו' נותן ליעף כח וכו' וייעפו נערים וכו' וקויי ה' יחליפו כח וכו' (ישעי' שם מ'). ירצה למה יאמר איש מיעקב ומזרע ישראל לאמר נסתרה דרכי מה' מצד רוע הסדר ומיעוט ההשגחה. הלא ידעת. אם לא שמעת אלהי עולם ה' וכו' כי לא ייעף ולא ייגע ואין קצה לתבונתו. ומטעמים אלו יכול לבראת את העולם במאמר אחד ואין מעכב. ומפני מה ברא על האופן שנברא. רצוני ברבוי המאמרים ומספר הימים שנמשכה בהם המלאכה כמישהוא יגע ולואה בה ומניחה ליום אחר או מחרתו. אלא לפי שבהיות על הענין הזה הוא נותן ליעף הדעת כח ולאין אונים בהשכל עצמה ירבה. להבין ולהשכיל מתוך אופני הבריאה מה שיגיעהו להצלחתו בהכרת העשרה מאמרות כאשר אמרנו. ומעתה הנערים הבוערים בעם הבלתי מתבוננים בהם בינה המה ייגעו וייעפו ויכשלו בפורענותם. אמנם קווי ה' הזריזים הרואים את מראה הסולם בי' מדרגותיו ומכירים את טעמו. המה יחליפו כח לעלות בו ויעלו אבר לעופף ברום המעלות ירצו וילכו בלי שום יגיעה ועייפות עד שיקבלו שכרם הטוב בעמלם. הנה זה הוא פירוש נאה וטוב נמשך יפה אל כוונת המאמר הנפלא שעמדנו עליו. וגם מה שיתבאר בפרשה זו יתבאר בפרשת שמיני כנזכר הוא דרך ישר וקרוב לזה איזה מהם שרצה הנביא או שניהם או יותר הם ענינים נכבדים לקוחים מצדדי הבריאה. ועל כל פנים המשנה הזאת יקרת הערך בסבת הגדת מעשה בראשית על זה האופן מהמאמרות אשר כן נבראו בהמשך הימים ההם להודיע כי אי אפשר לעולם להתקיים כי אם על פי שתי ההנהגות יחד. רצוני הטבעית וההשגחיית. וששום אחת מהם לבדה אינה כדאי להתקיים בה העולם כפי טבע האדם שהוא הפועל לפי הבחירה כמו שנזכר. ונראה שהיא חולקת ממש על דעת הרב המורה והרלב"ג ז"ל שכתבו בזה הענין כמו שיבא כי ענין והלא במאמר אחד יכול להבראות הוא כעין מה שתראה כוונתם בזה. וכבר ראית שנדחה להם זה האופן של הבריאה בדברים של טעם הכרחיים במה שתדחהו כוונתם גם היא הקרובה אליה. ויש פנים אחרים אשר בעבורם נתן מקום לפורענות הרשעים ושכר הצדיקים בהיותו על זה האופן מהעשרה מאמרות תכלול אותו ג"כ זה המאמר יבא עניינו בפרשת נח שער י"ב ב"ה. אמנם עכשיו יספיק מה שאמרנוהו לפרש המשנה הזאת כתקנה ונתבאר מתוכה מה שרצינו אליו מצורך ספור מעשה בראשית בתחלת התורה כי הוא דבר מתייחס ומתייחד לה מצד שמציאות הטבע על זה האופן הוא נמשך אל טבע הבחירה והשכר והעונש הנועדים בה ואלו ואלו דברים נכוחים וישרים. ומה מאד הפליג רבי יצחק להורות הכוונה הזאת בעצמה באמרו לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה וכו' ומה טעם פתח בבראשית וכו' וכבר בארנו בשער הראשון טעם השאלה כי אחר שהתורה היא ראשיית על כל החכמות וכי דרך שמושה בהנה הוא דרך הנחה לבד למה פתח בבראשית כמו שעושה עקר מהענינים הטבעיים. אמנם בענין התשובה לא לבד להתנצלות ארץ ישראל כוון כי אם אל כללות התועלת שאמרנו שהוא עקר הכל והוא שזכירת מעשה בראשית בראשונה הוא כהקדמת ראיה מופתית על שלא נפלו הדברים באדמה על דרך ההזדמן אשר יעשה איש הישר בעיניו בדינא דכל דאלים גבר רק שבראה וכוננה בתחלת הבריאה בחכמה בתבונה ובדעת בכל מלאכת העשרה מאמרות הוא עדות ברורה שעיניו יתברך פקוחות על כל המעשים אשר יעשו בה וכשנטלה מזה ותבא לזה אינו בזולת חפץ ורצון ישר ונאמן. וכאשר יובן המאמר הזה על היות מצות החדש כוללת העשרה מאמרות אלו כלם. תהיה גם כן כוונתו לדייוש תוספת הביאור ובלתי סמכו על הלמידה מהכללות כמו שיבא ענינו בפר' ההיא שער ל"ח בעזרת הצור. זה מה שראיתי לבארו הנה. והניחו דרך השער ליכנס אל ביאור זאת הפרשה החמורה רצוני מה שיכלול ממנה אלו העשרה מאמרות של יצירה המתחילים מויאמר אלהים יהי אור אחר שביארנו שני הפסוקים הראשונים בשער הקודם. אמנם קודם שנתחיל בביאור אעורר הספקות הנופלים בה כמו שייעדנו בהקדמה: