עקידת יצחק · פרק ג׳, ז׳

אמנם ענין המאמרות הוא חלוקת המציאות כמו שחלקו אותו החכמים האלהיים אל העצם והמקרה. וחלקו המקרה אל ט' קראו אותם י' מאמרות. וכן המאמרות הנה: העצם. הכמה. האיך. האנה. המתי. המצב. המצטרף. שיפעל. שיתפעל. הלו. כי הנה בעמוד על הכתובים הבאים במאמרות הללו שבבריאה והתבונן בהם נרא' כמבואר שהם מכוונים שם. כמו שיבא עניינם אחד לאחד בשער הזה ב"ה. ולזה אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם. רצוני שכלם היו ענינים נמצאים שנמצא להם ולכל א' מהם טבע קיים מתמיד שמהם כל אחד במינו וטבעו ימלא מציאות העולם והיותו. והלא במאמר אחד יכול להבראות. כי אפשר ויכול הוא יתברך שיחדש וימציא העולם במאמר אחד שיאמר. יברא העולם כרצוני כמו שכתב הרשבם ז"ל. אך הכונה שימצא העולם בצביונו ובקומתו רגע אחד מבלי שתהי' לקצתו על קצתו לא קדימה זמנית ולא טבעית. ויתחייב מזה שלא יהי' טבע קיים לכל מיני הנמצאות מסובב מסבותיהם הטבעיות כמו שהוא עכשיו בטבע העשרה מאמרות וכמו שיונח. רק כשיתנהג תמיד על מנהג זה הפלא מהבריאה. וכשיצטרך העולם בכלל או בפרט אל דבר ימציאהו לפי שעתו בזולת סבות מיוחדות קודמות כי אם ברצון לבד. כאלו אמר שיתנהג עם העולם בכללו על סדר הטבע המעולה אשר לפי ההשגחה האישיית אשר נזכרהו בשער הרביעי בעזרת האל. דוגמת מה שנהג עם ישראל כל ארבעים שנה שהלכו במדבר בכל הדברים שהוצרכו שם שספק צרכיהם שלא על המנהג הטבעי שנאמר (דברים כ״ט:ה׳) לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. הוצרכו ללחם. המטיר להם לחם מן השמים. למים. בקע צורים ויזובו. לצל. הושיב להם צללי כבוד. לבשר הגיז להם את השלו: שמלתם לא בלתה ורגליהם לא בצקה. וזולת זה מהדברים היוצאים מההקש הטבעי. כי מי יעצור בידו יתברך לעשות כמעשים האלו תמיד לכלל העולם: אמנם אם היה תמיד ענין המציאות בכללו על זה האופן לא היה שום מקום אל מציאות הבחירה האנושית אשר היא יסוד האדם ולא שום מבוא אל השכר והעונש שהיא סוד תכליתו כמו שיתבאר. וזה שלא ימלט הענין מאחד משני עניינים. אם שתהי' הנהגת העולם ופרנסתו על צד ההזדמן והקרי. או על דרך ההשגחה האישיית. ואם הית' על צד הקרי וההזדמן. הנה נא נפלנו בפח האפקורוסות והכחשת מציאות מנהיג אשר היא סבת כל הסבות וראשיתן. כי מאחר שאין השתלשלות הסבות נמצא. אין מציאות מחוייב לסבה ראשונה כלל. וזה מבואר: