עקידת יצחק · פרק ג׳, ד׳

למה שהיה תכלית התורה האלהית להיישיר האדם אל ההצלחה האנושיות כמו שקדם בשער הראשון. והיתה הצלחתו תלויה במעשיו הבחיריים המיוחדים אליו כמו שיבא במאמר הח' מזה השער. והיתה הבחירה בלתי אפשרית מבלי המצא אל שרשי הנמצאות טבע קיים כמו שיתבאר היה מהמחוייב כי כמו שהוכרחה הגדת מעשה בראשית להכיר אמיתת מציאותו של יוצר בראשית כי הוא מה שבא אמותו בשער ההוא הנזכר כן תוכרח להניחו ולהודיעו לגלות ולפרסם מציאות זאת הבחירה וטבעה. לקיים אמתתה ולדחות מעליה אי זו תואנה שיבקשנה האדם המשולח והלהוט אחר תאוותיו וירצה לבטלה במה שיטעון עליה ממראה עיניו אשר יראה מבלתי הסכים הנהגת העולם לפי ענינה. ומעתה האיש הנלבב ישאר קיים עומד בעצמו נכסף להמשך אחר אנושותו ומעשה תקפו. ויהיה על יושר מחזיק בתומתו. וצדיק באמונתו. ואולם היות הבחירה נמנעה מבלי מציאות זה הטבע וקיומה במציאותו. הוא מה שיורה עליו השכל הוראה חזקה: אמנם לפי שמצאתי לפי עיוני כי זאת ולא זולת היתה כונת חכמי המשנה במאמר הזה הנכבד. רצוני לגלות את אזנינו על זה הענין הנפלא. יהיה מה שאומר אותו בזה מסודר על פירושו. והוא מה שראוי שיהיה שער מיוחד לבא אל פירוש העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ואזכור ראשונה מה שכתבו עליו המפרשים ז"ל והספקות הנופלות על פירושיהן. כדי שיהיה מה שיקובל ממנו מזה הענין הנכבד חזק האמות או הכרחי בכוונתם: