עקידת יצחק · פרק כ״ט, י״א

יאמר כי מקץ שנתים ימים שהיה ענין הסריסים וכבר היה נשכח יוסף מלב שר המשקים היה סבת מאת יי' שחלם פרעה את החלום אשר יספר שנפעמה רוחו עליו לדעת הוראותיו לפי שכבר נראה לו שבא חלומו ברוב ענין עד שקרא לכל חרטומי מצרים וכו'. (התר ספק ב') והנה למה שנבדל החלום הזה משאר החלומות בשני ענינים. האחד מה שאמרנו מהיות עניינו כענין חלומו של נבוכדנצר שהיו הוראותיו ומשפטיו כוללות לארצות וממלכות רבות שלא כמנהג החלומות שאין משפטם יוצא מהחולם והעניינים הקרובים אליו אוהביו וקרוביו ומרעהו מצד מה שתשוטט מחשבתו ורעיוני דמיונו עליהם כמו שאמר רעיוניך על משכבך סליקו וכו' (דניאל ב׳:כ״ט) וחלומות יוסף והסריסים לעדים והב' במה שנשנה החלום ביקיצה בנתים כמו שיגיד הכתוב מעת החלום ובאומרו בשעת סיפורו ואיקץ. היה מה שהיה שנתבלבלו בהם חכמי חרשי פרעה שפותרים להם בדברי עצמו ובחלוק עניינים כמו שאמרו ז"ל ז' בנות אתה מוליד וכו' וז' אפרכיית אתה כובש. כי בענינים הכוללים לא נתנו את לבם כי אינו ממלאכתם ולא התודע להם. אמנם לב פרעה אשר ביד יי' לא שלו ולא שקט בהם. ואולי שראה בחכמתו שהדברים ההם היו רחוקים או נמנעו שיגיע עדיו: ולזה אמר ואין פותר אותם לפרעה וכמו שאז"ל (ב"ר פ' פ"ט). פותרין היו אבל לא לפרעה. והיותר נכון שנתדמה לו כאלו לא אמרו לו דבר. והדבר הבטל אינו כלום. ולזה אמר אח"כ ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי: וידבר שר המשקים וכו'. כבר אמרנו ראשונה שבכאן התודה על חטאו שגרם השכחה בענייני יוסף. אבל עכשיו מלא ידו עמו במה שספר עליו מחכמתו ובקיאותו במלאכה ההיא והוא אומרו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלומו חלמנו. (ד) ירצה שכבר חלמו שניהם בלילה ההוא איש כפתרון חלומו של חבירו. כלומר שכבר יסבלו שני החלומות פתרון אחד לפי קורבתם בענין כמו שכתבנו ועם כל זה הגיע מחכמתו להבדיל ביניהם ולפותרם כאלו הם חלומות נבדלים ונפרדים תכלית ההבדל איש כחלומו עד שלזה השיב על כנו ולזה תלה. ומה שאמר ושם אתנו נער עברי עבד וכו'. הנה הית' חכמה מאתו כדי שלא יחשוב המלך שהוא מליץ בעדו מפני קירוב דעתו אליו. וזה הענין שאמר מהגדת שר המשקים הוא שרמזו פרעה בפתח דבריו שאמר ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. כלומר שאתה תבין חלום אע"פ שנרא' ממנו שהוא ענין אחד לבד. לפתר אותו בכל הצדדים שבו: ויען יוסף אל פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. לפי שראה שפרעה החזיקו בפותר המוצא הפתרון ממציאות החלום והוייתו לבד לזה אמר אליו כי בלעדיו מצד מה שיחזיקהו בפותר. האלהים יענה את שלומו במדרגה היותר עליונ' ממנה כמו שאמרנו וכמו שיבאר בדבריו: וידבר פרעה אל יוסף בחלומי וכו'. הגיד הכתוב שהגיד לו את חלומו כאשר הוא ואשר הקיץ בסוף הראשון ונשנה לו חלום אחר כי הוא הדבר שנתבלבלו בו הפותרים המצריים לסבה שאמרנו. והוא טעם ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. (ה) הור' הכתוב כי זהו א' מטעמי מבוכתם מצד היותם פותרים הוא מה שהתחיל דבורו של יוסף חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הגיד וכו'. בדבריו אלה הפליא עצה להודיע למלך שתי סבות אשר בעבורם לא נמצא בפותרים מי שיגיד ענין חלומו מה שיהי' התנצלות להם והגדלה אצלו כמו שהיה הענין בדניאל כמו שאמרנו אשר מזה יודע אליו שכל מה שיאמר בפתרון ההוא יהי' במעלה יותר נפלאה מפותר עד כי במעלה ההיא יוצא הוראות חלומו ממנהגיהם ויתבארו כפי מה שיחוייב להסכים עם הידיעה העליונ' ההיא. (ה) אמנם הסבה הראשונה ביאר באומרו חלום פרעה אחד הוא כמו שכבר אמרנו שהפרדת משפטו העלימה מהם פשר דבר. ועל השנית אמר אשר האלהים עושה הגיד לפרעה יאמר שאין הוראת זה החלום מהעניינים החלקיים הפרטיים המתיחסים אל חולם החלום ההוא ואל ענייניו וקרוביו על הרוב כי הוראתו היא מהעניינים הכוללים אשר האלהים עושה בעולמו ואין מדרכם להתגלות בחלומות מכח הדמיון רק ע"י הנבואה ורוח הקדש לאנשים השלמים הדבקים בשכל הכולל אלא שכבר יקרת בעיניו ונכבדת להיות בסודו להתפרסם על ידך את אשר הוא עושה בעולם ויש בכלל דבריו שאם לא בעבור שהיה הוא בהוד ה' יושב ראשונ' לא היה מכיר מעלת זה החלום והוא ממש מה שאמר דניאל (שם) לנבוכדנצר אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנא ואחרי שאמר זה דרך כלל ביאר היטב שני העניינים האלה. ואמר שבע הפרות הטובות וכו'. עם היות כי לפי משפט המלאכ' הזאת שבע פרות הטובות אשר בחלום הראשון הוראת שבע שנים הנה. ושבע השבלים הטובות אשר בחלום השני שבע שנים אחרות הנה תדע שחלום אחד הוא כמו שאמרתי ושניהם אינם אלא שבוע א' וזה הדבר הראשון אשר בו נבוכו כל חכמיך. ושבע פרות הרקות והרעות העולות אחריהן כמו כן ז' שנים הנה ושבע השבלים שדופות הקדים עמהם יהיו ז' שני רעב. ואינו דבר מיוחד לך כמנהג חולמי חלומות כי לא יוורש המלך ברעב אבל הוא ענין כללי לכל העולם והוא הדבר השני אשר בו נשתבשו ולזה אמר הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה מתחלה אשר האלהים עושה הראה את פרעה. (ו) כי מה שהוא עושה להביא רעב בעולם הראה את פרעה כדרכו לגלות אזן עבדיו הנביאים או הקרובים אליו. ואחר שבאר עניינו אצלו ספר לו ענין החלום ושברו כדרך נביא המגיד עתידות ולא חשש להתיך חלקיי על הוראותיו ואמר הנה שבע שנים באות שבע גדול וכו'. וקמו שבע שני רעב וגו'. ולא יודע השבע וכו'. אמנם השתדל בסוף לתת סבה אל השנות החלום בהכפל המספרים ולהיותו בשני חלומות. (ו) ואמר שלא היה זה ההכפל להרבות עניינים נבדלים כמנהג פתרונות החלומות אבל לכוין המספר ולהורות דדוקא קאמר שבע שאם לא כן לא יוקח משפט מהמספר לפי שא"א שיהיו רק על מספר מה. וגם להורות שהדבר מזומן וממהר האלהים לעשותו. והיה זה לפי שהדבר העתיד כל מה שיקרב אל המציאות יתרבו הוראותיו ומופתיו במוכנים להם. כמ"ש הכתוב (יואל ג׳:א׳) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ינבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. והנה כשהיו העניינים האלו רחוקי המציאות היה נעלם מכלם ואין חזון נפרץ וזה הענין גדול בזה מהסודות הנבואיות אשר לא יוכל לדעתו מי שלא יוצץ עניו זוהר הנבואה. ולזה אמרתי לך אלהים יענה את שלום פרעה. ועתה ירא פרעה וכו'. (ח) אחרי הודיעו שדבר קטון בעיניו היותו פותר ושכחו במדרגה אחרת גדולה ממנה לא סר מהודיע אשר היתה רוח אחרת עמו והוא עניין שלישי יקר מאד עם מלכים ויועצי ארץ והיא מעלת התבונה ויושר העצה הנהוגה ביניהם. כוון בזה שאם אולי למיעוט השקפתם לא ירגישו לשתי האותות הראשונות שזו למעלה מזו א"א שלא ישגיחו בזאת מצד שהיא יותר משותפת במה שיבא בה מסדור דבריו לפי הנחות החכמה ההיא. כי הנה החכם בפרק ז' מהמאמר הג' מספר המדות אמר אמנם כל עצה היא שאלה וכל שהוא אחרון בחלוק הוא ראשון בפעולה עד כאן. והכוונה לפי שנתבאר היטב שם שהמצאת העצה והוצאתה אל הפועל הם מקבילים בסדר לגמרי והוא כי הלקוח בעצה ראשונה הוא אשר יוציאוהו אל הפועל באחרונה והלקוח באחרונה הוא אשר יעשוהו ראשונה ויועיל זה הענין למשל ולפי' כי הנה המלך יש לתת אל לבו להמלט ממכת הרעב ולהחיות עם רב שהוא התכלית המכוון ותהיה העצה הראשונה בזה שיהיה אוכל לפקדון לארץ וזה לא יתכן אם לא בשיתיעץ שיהיה האוכל תחת יד המלך וזה לא יגיע כי אם במה שיראו עוד שיקובץ האוכל אשר יותר משני השבע. וזה לא יאות רק במה שיתיעצו עוד לחמש את הארץ. וזה לא יעלה בידם כי אם בהפקיד פקידים להכריח את העם ביד המלך. ולא יושלם כל זה כי אם במה שיסכים להפקיד על כל איש חכם ונבון להיות על כל אלו הפקידים על פיו יצאו ועל פיו יבואו בכל המעשים ההם וזהו סוף העצה על סדר לקיחתה. אמנם לענין מעשה צריך להתחיל מזה הענין האחרון ולהמשך לפי הסדר עד שיגיע אל האחרון הקרוב אל התכלית כמו שביארנו. ולזה אחר שכבר זכר הרעה המזומנת לבא עליהם ברעב ההיא אשר יהיה בארץ, סדר דבריו בסדר המעשה כמו שאמר בפירוש יעשה פרעה ויפקד וכו'. והתחיל מההתחלה הראשונה עד הגיעו אל התכלית להורות כי אשר יעץ יי' הוא מגיד. והוא מנהג המלכים ואנשי השם כמו שכתב החכם בפ' ההוא מפורסם הוא גם מהקדמונים אנשי המדינות הקודמות והם אשר יגיד אמרם אשר המלכים היו בוחרים היו מגידים לעם. ירצה שהמלכים אינם מגידים לעם הענין על הסדר אשר בו יתיעצו שהוא ההלוך מהסבה התכליתית אל המסובבים ממנה עד היותה רחוק אבל לפי סדר המעשה שיצוו להם לעשות ראשון ראשון מה שנלקח בעצה אחרון אחרון. וכמ"ש את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. וזה מה שנתבאר מכיוון דבריו. אמר תחלה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו'. ואחר יעשה פרעה ויפקד כו'. ואחר וחמש את ארץ מצרים כו'. ואח"כ ויקבצו את כל אוכל כו'. ואחר ויצברו בר תחת יד פרעה כו'. ואחר והיה האוכל לפקדון לארץ כו'. ואחר כל זה יגיע אל התכלית ההוא ולא תכרת הארץ ברעב. (ח) אמנם באומרו ירא פרעה כו'. יעשה פרעה כו'. כיון לומר שהדבר הגדול הזה היה ראוי שיעשה ע"י פרעה עצמו לפי חכמתו ותבונתו אלמלא חשש כבודו וטרחו. ולזה חוייב שיבחר איש נבון וחכם ממלא מקומו וישיתהו תחתיו להיות ידו כיד המלך אם לכח ואם לחכמה. ומעתה יעשה פרעה ויפקד וכו'. כי כשיפקיד זה האיש פקידים וחמש את הארץ ויעשה כל הדברים הנמשכים הנה המלך הוא העושה, שהרי ידו כידו ופיו כפיו והכל ישמעו לחמש את הארץ שלא כמנהג, והתחילו עכשיו בהכרח, מה שקבלו אח"כ ברצון, דכתיב (בראשית מ״ז:כ״ד) ונתתם חמישית לפרעה וכו'. עד הנה הגיע להם מטוב טעמו ושכלו ולא חשש למה שאמרו הליועץ למלך נתנוהו כי מעט היה לפניו היותו יועץ. אבל כוונתו להגדיל תושיה בפניהם. והגיד הכתוב שהגיע כוונתו עד שנא' וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו. (ט) כי פרעה בחכמתו הכיר בעניינים הראשונים. אמנם כל עבדיו הכירו מעלתו ורוב בינתו בעניין העצה וסברא כי לפני מלכים יתייצבו ויבחנו דבריו. והנה פרעה לשתפם עמו במה שהכיר ממנו. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו (ט) אמר שכבר הכיר בו ענין מעולה יותר מהם והוא היות בו רוח אלהים לדעת את אשר יעשה בארץ בו הכריח דברי החלום לסבול את אשר ידעהו מהאמת ושלא נמשך אחר דברי החלום כאשר אמרנו. ויש בכלל דבריו דרך מוסר מההמלכה עמהם כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה.) אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכין בצבור שנאמר ראה קראתי בשם וכו'. וזה מה שיחויב להם לקבל בסבר פנים. כמ"ש שם. א"ל הק"בה למשה הגון עליך בצלאל א"ל רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כ"ש. ואחר שדבר אל עבדיו על זה האופן חזר הדבור אליו וא"ל אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. (ט) כיון אל שלשת המעלות אשר הכיר ממנו אין נבון וחכם כמוהו לשית אותו על ארץ מצרים. ובאומרו נבון כיון אל מעלות המדות וחכם על מעלות השכליות. ואמר אתה תהיה על ביתי. כי הכירו שהוא יודע בטוב הנהגת הבית. ועל פיך ישק כל עמי. כי ראהו פלא יועץ בענינים הכוללים אל כל המדינות והיא מעלת מלכות. ולזה אמר רק הכסא אגדל ממך: ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך וכו'. לפי שהרגיש בו הוד מלכות ברוח הקדש שעליו. גם כי לפי הוראות החלום כל מלכותו ושאר הארצות היו צריכים לו צורך הכרחי חשש שמא יתנו עיניו בו וימליכוהו עליהם לזה אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים ומידי תהיה לך זאת הגדולה והשררה ויסר את טבעתו מעל ידו וכו'. וילבש אותו וכו'. וישם רביד וכו'. כי כל זה הוא טכסיסי משנה המלך כמו שאמר וירכב אותו במרכבת המשנה וכו'. ולזה חתם בסוף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש וכו'. כי זה הוא ענין המשנה ממש והנה פרעה ראה כל זה לעצה נכונה מאד כדי לבטוח בו ולהשען בנאמנותו: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. למה שהיה להם לעינים להאיר עיני חכמיו בפתרונות ההמה לשום מחשך לפניהם לאור קרא אותו זה השם המורה על גלוי העינים וזריחת אורם כמו שאמרנו ראשונה. גם יוכלל בו אור העצה היעוצה להורותם דרך ישכון אור לשום אותם שארית בארץ ולהחיותם: וכבר יחד לי לזה בראשונה מאמר וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו כי העצה הנכונה היא אשר תטיב עיני הבחירה לצריכים אליה בשיעור נמרץ. וזאת היתה נסבה למה שנמשך אח"כ מהתנכרותו לאחיו כי לא נתפרסם שמה רק מזה השם: ויוסף בן שלשים שנה וכו'. (י) אחר שספר איך יצא יוסף מבית האסורים ואשר היה גדול מאד בעיני פרעה ובעיני כל מצרים אמר תחלה מה ששם מגמת פני הספור להציל אותו מן האשם על בלי הגיד לאביו את כל הנמצאות אותו עד שנמשכו הדברים מאיליהן והוא אומרו כי בן שלשים שנה הית בעמדו לפני פרעה ומהידוע שכל השלשה עשר שנים שעברו לא לכבוד היה לו להודיע שהוא עבד ביד אדונים קשה שלא יתנהו לפדיון בכל ממון שבעולם מוסף על מה שיהיה הגלוי למסה ומריבה בין אביו ואחיו וגם עתה עדיין לא נתכשר הזמן כי כל כבודו היה תלוי ועומד בעיניהם עד עת בא דברו בענין הרעב כי הוא היה החדוש להם כמו שיבא. ולזה לא ראה לערער על עצמו שום דבר עד שיתחזק בממשלתו וגם כי היה לו עצה נכונה להמתין למה שיעשה מפאת עצמו כי ראה כי קרוב יומם לבא לפניו מפני זלעפות רעב ושם לבו להתעסק במלאכתו ולשמור משמרתו הוא כמו שאמר ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים ויקבץ וכו'. ויצבור יוסף וכו'. כלומר ועדין בכל זה לא היה לו פנאי ולא שעת הכשר להזכיר ולהפקיד בבית אביו עד שיתאמת דברו בבוא הרעב והוא ג"כ מה שאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא וכו'. (יא) ירצה כי לפי שילדה אותם עד עת בוא דבר הרעב קרא שם הבכור מנשה שיורו על שהשכיחו השם מכל עמלו וגם כי עדין לא הגיע שעה שיזכור ויפקד בבית אביו והוא אומרו כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי ולהיות זה הענין צד עון אצלו אמר בבן השני כי הפרני אלהים בארץ עניי. ותכלינה שבע וכו'. ירצה וכן נמשך הזמן עד שכלו שבע שני השבע (יב) ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף כי הוא היה הענין המקווה להם לאמת דבריו ומעתה יזכיר איך נמשכו הדברים על צד היותר נאות שאיפשר. וזה כי לא יתכן בא אחיו אצלו עכ"פ כי אם בהיותו הוא לבדו המשביר אל כל עם הארץ. וזה לא יהיה רק כשתכלנה כל אוצרות ארץ מצרים ולא יהיה מוצא הלחם רק מתחת ידו ואמר שהיה זה בזמן קצר מאד על זה האופן: ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם ותרעב כל ארץ מצרים וכו'. (יב) אמר כי בתחלת הרעב היה רעב בכל הארצות הקרובות למצרים ובכל ארץ מצרים היה לחם מאשר אצרו עם הארץ בשני השבע. אמנם כשהוציאוהו מכל הארצות אשר סביבותיהם (יג) מיד ותרעב כל ארץ מצרים וכו'. כלומר שהרגישו עקת רעבון ממשמשת ובא עליהם מרוב השיירות שהיו מוציאות הלחם מכל עיר ועיר עד שצעק העם אל פרעה ללחם כלומר לתקון הלחם כי יצעקו אליו שיצוה להוציא כרוז בכל המלכות שלא יוציאו הלחם מארצם כמו שהוא מנהג המדינות תקראן אותם כאלה. (יג) ופרעה היה דוחה אותם באומרו לכו אל יוסף אשר יאמר לכם בזה הענין אותו תעשו כי הוא אפוטרופא שלי ועל פיו ישק כל עמי ויוסף לא עשה בזה כלום שהיה מכוין לתת מקום למהר זמן בו יבואו הכל אל תחת ידו ולזה נאמר והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבור למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים. ונתחכם בזה מאד כי היה סבה שהם מעצמם הפקיעו השערים ומכרו ביוקר גדול עד שמכאן ואילך כאשר ישבור להם לשער ההוא ועוד לא יהיה להם עליו פתחון פה אבל יקבלו בסבר פנים. ומעתה כל הארצות באו מצרימה לשבור אל יוסף כי חזק הרעב בארץ: וירא יעקב כי יש שבר במצרים אחר שנתפרסם בארץ כנען כי אין לחם בכל ארץ מצרים באה השמועה כי פתח המלך אוצרו והוא משביר לכל עם הארץ וכבר הביאו ממנו קצת (יג) לזה נאמר שראה יעקב כי יש שבר במצרים במקום מיוחד ויאמר לבניו למה תתראו עשירים מופלאים במה שתקוו לקנות תבואה מן השיירות ביוקר מופלא כמו שחוייב מהיות מוצא הלחם ממקום אחר, ונוסף עליו משא הוצאות הדרך הרב ההוא. שמעו שמוע אלי ורדו שמה ושברו לנו משם כמו שהם שוברים. ונחיה בהם ולא נמות על ידם, אם יחזיקו אותנו לעשירים ביותר כי כשתכלה פרוטה מכיסם יאספו עלינו והכונו. ומלת תתראו לפי שמוש ההתפעל תורה על שכבר יהיו מראין עצמן יותר עשירים ממה שהיו. כי המתהוה זולת המראה כאומרו (משלי י״ג:ז׳-ח׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. (יג) ואיפשר שכבר היו נמנעים הבנים היקרים לבוא שם מיוקר נפש וכדי שלא להתבזות ללכת לבקש אוכל להשיב נפש אל ארץ אחרת כאנשים קלים ופוחזים לזה אמר להם אביהם למה תתראו. (יג) כלומר שאין מההכרח שיראו עצמם בדרך אשר הם הולכים להודיע מי הם ומי אביהם. והוא מה שאמר להלן ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים וכו'. וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם שיראה כי מצד בואם על זה האופן שהוכרחו עליו כי כבד הרעב היה כן שבראות אותם יוסף התחיל להכירם. אמנם התנכר אליהם כי נסתפקו אצלו עד שדבר עמהם קשות וגמר הכרתו כמו שנאמר אחר כן ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בתוך וכו' לפי שעקר הסיפור להגיע עד סוף מה שאמרו אחי יוסף ונראה מה יהיו חלומותיו לזה אמר וירדו אחי יוסף עשרה ולהודיע כי כל מה שיבא מספורם אירע לכל אחיו ולא לקצתם כמו שכלם נזדמנו בענינו תחלה זולתי בנימין כי כמו שלא היה עמהם כן לא שלחו אביו עמהם פן יקראנו אסון. והנה עם זה נשלם מה שרצינו אליו במספר החלום הזה ופתרו על נכון אשר בו נתבאר איך האור האלהי הזריח שמש צדקה רוח והצלה לכל הארצות האל ע"י זה הצדיק להחיות את נפשם. וכמו שאמר בסוף הענין (בראשית מ״ז:כ״ה) החייתנו נמצא חן וכו' ויותר מהמה לבני ישראל עם קרובו אשר על ידו נתגלגלו וירדו למצרים למצוא להם שה אובד הנבחר אשר נדח מהם זה כמה ולכלכל עצמם שם בניהם ונשיהם וטפם במעלה וכבוד גדול כמו שנאמר על זה (שם מ"ה) ועתה אל תעצבו וכו'. כי זה שנתים הרעב וכו'. מהרו ועלו אל אבי וכו': וכלכלתי אותך וכו'. וסוף והנה עיניכם רואות אשר מזה עם כל מה שנאמר ראשונה משמוש זה השם בכל ארבעת שפטיו הטובים והמעולים אשר ישמש לכל מיני תשמישיו נהלל ונשבח לעושה אורים גדולים ברוח פיו כי לעולם חסדו: