עקידת יצחק · פרק כ״ב, ל״ג

א בטעם אומרו ויבא אברהם לספוד לשרה וכו' שהרי הוא ידוע מדרכן של בני אדם. ועוד אומרו ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת כי מסתמא יהי' כן ולא איכפת לן אם היה באופן אחר: ב באומרו גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת וכו' למה לא פי' להם מתחלה בכסף מלא גם שהיה רצונו לבקש מעפרון השדה והמערה אשר בו: ג בתשובתם שמענו אדוני כו' כי משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם. שמעוני ופגעו לי. לא אדוני שמעני, אם אתה לו שמעני. אדוני שמעני. ולסוף וישמע אברהם אל עפרון. כאלו נעשו הכל כחרשים: ד באומרו ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו. שאחר שאמר ועפרון יושב בתוך בני חת נודע שהוא עונה בשער ההוא. גם בכפל דבריו השדה נתתי לך והמער' אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך: ה כי גם בכל דבור ודבור אשר יצא מפיהם הזכירו ענין הקבור' ואקברה מתי מקבור מתך וכן כלם גם כל לשונם מוסב אל העבר. השדה נתתי לך. לך נתתיה. נתתיה לך: ו אומרו לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו. ודרך כלל למה בקש פומבי כזה ולא שאל בינו לבינו כי לא ישיב פניו והכסף יענה את הכל. אלו הספקות אשר סדרנום אל זה החלק הראשון ואחר ביארו נבא אל החלק השני המדבר בזיווג המפורסם: