עקידת יצחק · פרק כ״א, ד׳

כל חכמי לב מעולם כלם אמרו. שהידיע' בחכם מחוייבת ההרגש בחי: כי כמו שהחי ההיולאני מהכרח החיות הוא שירגיש הדברים המורגשים ואם אינו מרגיש אינו חי כן החכם החי החיים השכליים חוייב שידע וישיג הענינים הידועים ואם יחסר מזה אינו חכם: ולשתוף זה הנה כשרצה החכם שלמה לדבר דבר שאינו מושג כ"א בחכמ' כמו שהוא הענין באמות שהמות טוב לאדם מהחיים מצד היותו סוף דרכו להגיע אל תכלית שלמותו אמר והחי יתן אל לבו (קהלת ו') כלומר החכם יודע בסגולתו המיוחדת כמו שירגיש החי בחיותו. והנה מפני היות הראשון הוא יתברך החי בהחלט והחכם על כל והמשלים כל אשר בו רוח חכמה הנה הי' מהמבואר תכלית הביאור שהוא יודע. אמנם מה יודע ובאיזה צד מדע. היו ביניהם דעות. יש מהם שיאמר שאם נניח שהוא יתברך ידע כל הדברים כמו שזה החי מרגיש כל הדברים הפרטיים המתחלפים אשר ישיג בחושיו הנה זה ישוב לחסרון בו יתברך לפי שאלו המושגים המתחלפים ישתנו ויתרבו בהם הידיעות וכל זה הוא מסולק מן הראשון יתברך האחד בתכלית הפשיטות שהוא וידיעתו דבר אחד ולזה שמו כי הידיע' המחוייבת מציאותה אליו היא ידיעתו את עצמו לבד כי זה מה שלא יפיל שום שנוי ושום רבוי שידיעתו בעצמותו אינה נוספת על עצמותו והיודע והידוע הוא דבר אחד בעצמו אמנם שום דבר זולתו לא תתכן לו ידיעתו כי כבר יתרבו הידיעות אצלו כמו שיתרבו המוחשים אצל החוש. ועל אלה אמר המשורר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהלים צ"ד). ירצה כמו שאי אפשר לו שירא' באלו החושים ההיולאניים אשר בהם יתרבו ויתחלפו הידיעות כן לא יבין בהם לסבה ההיא עצמה. ומהם שאמרו שאי אפשר ולא יתכן שאלו הנמצאות המופלאות מהשכלים הנבדלים וגרמי השמים וכל צבאם ואלו היסודות וכל הנברא מהם יעלם ממנו ית' ושלא ידע מהם דבר ואמרו שהוא יתב' יודע מיני הנמצאות כלם וסוגיהם ולא בנמצאים ההכרחיים והנצחיים לבד אלא שג"כ הוא יודע כל הדברים האפשריים המתחדשים בכל מיני החלוף והסדור שאפשר אבל שידע זה כלו מצד יודעו את עצמו. וזה כי אחר שכל הדברים האפשריים אצלנו הם מחוייבים מצד סבותיהם וכל הסבות כולם יכלו אל הסבה הראשונה שהוא עצמו הנה בידיעת עצמותו יודע הכל בידיעה כוללת אחת נצחיית בלתי מתרבה ובלתי מתחלפת לא מצד רבוי הנמצאים והשתנותם ולא מצד חדושי מקריהן בזמן לפי שהוא לא ידע זה האיש ולא זה המקר' כי אלה הדברים האישיים הם מפועל החוש לא מפועל ההשכל' אבל הוא יודע כי להכרח הסבות יחוייבו להיות כל אלו הענינים הרבים המתחדשים ואי אפשר שיתהוה דבר מהנמצאים ע"י הטבע ברוב או על המעט שהוא לא ידע שחויב להיותו כן. לא שידע אותו הדבר עצמו מצד אישיותו הפרטי כי הוא מה שישתנה ויתחלף אבל מצד כללותו כי בהמצא כך וכך מהסבות ימצא כך וכך מן המסובבים. וכן יאמרו כי בהתחדש דבר בזמן מהזמנים לא תתחדש לו מדע כלל כי אמרו שהדבר המתחדש הנה הוא ידוע אליו בג' זמניו רצוני העתיד וההווה והעבר בידיע' אחת מקפת כל הזמנים בענין אחד וזה שהוא ידוע אצלו דרך משל שכל מה שיהי' השמש קודם חק המרחב הנה הוא עתיד שילק' וזמן העתידות הוא בכל עת כפי הדקים או הרגעים שהוא רחוק משם וכשהוא בחק המרחב עצמו שאז הוא זמן הלקות וכשיעבור ממנו שאז כבר עבר הלקות. וזאת הידיע' היא אצלו תמיד ידועה ונגלית בידיע' אחת כוללת כל מצבי הגלגל בלתי משתנה כלל. והנה בהיות השמש על כל א' ואלו המצבים הנה הגיע אל מה שנמצא בידיעתו בכל אחד מהם וכן בכל הענינים המתחדשים עד שעם זה יהי' הזמן וקורותיו נחשבים אל ידיעתו יתב' הנצחית לא ידיעתו אל הזמן. והקש על זה בכל הענינים הנראים אפשרים אצלנו הנה כלם היו כפי מה שהי' ידוע אצל חיוב כל אחת מהנה מצד סבותיהן בכלל בידיע' אחת נצחית וכוללת לא שהוא יודע אלו הדברים האישיים ההוויים והנפסדים מצד עצמם כלל: