עקידת יצחק · פרק כ״א, י״א

הצעה שנית. באשר גמר אומר החכם בתחלת המאמר השני מספר המדות שאנחנו נקבל המעלות כשנרגילן תחלה כמו שהוא בשאר מלאכות הנה הוא בפ"ג ממנו העיר על עצמו ספק זה לשונו. אמנם ישאל אדם איך נאמר כי היא ראוי שפועלי היושר יעשו ישרים ופועלי הצדק יעשו צדיקים כי אם הם עושים הצדק והיושר כבר הם צדיקים וישרים כמו שהוא בדקדוק ובמוזיק"א כי הם מדקדקים ומוסיקים. והכונה שהוא יותר ראוי לשפוט ההפך והוא שמהיות ישרים וצדיקים יעשו פעולות היושר והצדק כמו שמהיות מדקדקים ומוסיקים יעשו בטוב הדקדוק והמוסי"קא: והנה היתה עקר תשובתו בזה במה שהורה ההפרש שיש בין המלאכה והמעלה. וזה כי במלאכה לא נדרוש איכות הפועל אלא תוכן הפעולה איך שתעשה אמנם במעלות הוא בהפך כי לא נדרוש בהן הפעולה אלא איכות הפועל אם הוא יודע מה עושה ואם הוא בוחר במעשה ובעבור זה ואם הוא בקנין קיים בלתי משתנה ואל זה אני דורש במלאכותי כי הבעל מלאכה כאשר יפעל טוב איך שיהי' החושב חכם יחשב. אמנם במעלה אינו כן עד שירגיל היושר מאד לעשות לו שם קנין. ראה זה משפט ישר ודעת נכון הסכימה בו דעת אלהית בכל מ"ש חז"ל תמיד מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעש' (קידושין מ'.) כי הנה לפי שאצל המעלות שהמחשבה הטוב' היא אצלם הטוב שבהם הוא יותר בפועל מבפעולה כמו שאמרנו הנה באמת כאשר היה כן במחשבה כבר נשלם עקר הפועל וכמ"ש יען כי היה עם לבבך לבנות בית וכו' (מלכים א' ח'). ולסוף נקראת על שמו דכתיב ראה ביתך דוד (שם א' י"ב) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל') כדאיתא במדרש (מדרש שוח"ט תהלים ל'). אמנם למה שהיה החטא אשר המחשבה רעה היא אצלו הוא כענין המלאכ' אשר בו ראוי להשקיף יותר הפעילה שהוא מבואר כי הגניבה והניאוף והרציח' בפועל הם יותר קשים אצל ההנהגה המדינית ממציאותם במחשבת החוטא הפך מה שהיה זה אצל המעלה כי טוב המדינות ביותר הוא במעלה אשר בלב הנדיב (דרך משל הוא) מאשר במתנה אשר יקבל ממנו האיש עני. ולזה הוא ראוי לתלות הדבר במעש' עכ"פ כי על כן ענשה התור' במעשה גם בלא דעת אם בקרבן ואם בגלות שכיון שהמעש' הוא העיקר אין ראוי שיצא ממנו נקי. ולא אמרו הרהורי עביר' קשים מעבירה (יומא כ"ט.) אלא כשהיו שם שניהם הרהור ומעש' כי הנה אז נתלה החטא יותר בנפש המחשבית כי הוא החלק היותר נכבד כמו שכתב הרב המור' פרק ח' ח"ג. גם התור' נמשכה לזה בפטור השוגגים והבלתי מכוונים מהעונשים החמורים במעשים כי לא עשו מדעתם. וכבר האריך החכם בפרקים הראשונים מהג' מהספר הנזכר בביאור שפועלי הטוב והרע לא יגונו ולא ישובתי רק בהשקפת ידיעת המעש' אשר המה עושים בכל תנאיהם כי זולת זה רצוני אם יפעלו לפי הדמיון או הכעס או הרצון הפתאומי לא יקראו פועלים ע"ד האמת ולזה הוא מבואר שההרהור בעבירה הוא היותר קשה כי עליו הוא ענוש בעינש יותר חמור וגם שההרהור הוא נשאר עם החוטא אחר העש' ומרגילו אל החטא פעמים אחרות כמ"ש שם במסכת יומא וסימניך ריחא דבישרא (שם) וזה כי מריח הבשר יתעורר האדם אליו עד שיאחזנו בולמוס אל תאותו יותר מאשר יתעורר מהבשר עצמו וכן ההרהור הוא ריח החטא או טעמו אשר אליו יתעורר ולכן הוא קשה משני פנים. אמנם כשאין שם המעש' ודאי המהרהר אע"פ שחטא אין מצרפין אותו למעש' זולתי כשהוא בהרהור עכו"ם לפי שעקר עבודתה היא בנפש כדאיתא בקדושין (מ'.) ולזה צדקו מאד במאמרים אלו כי הדבר אשר בו תלוי עקר המעש' בכל אחד מהם הוא הראוי לצרפו אל המעש' בלי ספק והנה זה יהיה בדעות במעשה ממש כמו שהיא במלאכות כי המחשב' אינה עקר בהם כמו שהונח. ואולם במעשים הטובים המחשבה השלמה עליהם היא עקר העעש' כמו שגזר החכם. והנה באמת הדרוש הזה הוא גדול הערך מאד בהכרת אמתת המעשים ובחירתם בכלל להודיע שכבר יעשה מעשה מה ולא יקרא עשוי לחסרון התנאים הצריכים אליו וכבר לא יעשה ויקרא עשוי למציאותם. ומה נפלא המופת זה להבחין עקר ויסוד מעשה זאת העקידה ותוכן פעולתה וסוד כל האריכות הבא בספורה כמו שיבא ביאורה אחר שאזכור הספקות הנופלות בה: