בספרי האזינו השמים ואדברה משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיית יושב ומשמרו אמר הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו הריני משמרו כדי שיאכל וישתה ויישן ואני אלך ואעשה רצוני וצרכי אמר ליה אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא כדי שלא יהא מזיזך כך אמר להם משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי השכינה או לנוס על הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבין שנאמר (איוב כ') יגלו שמים עונו ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר (שם) וארץ מתקוממה לו עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לסני הקדוש ב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו לסני המקום אם המקום שינה בהם בישראל כשהוא אומר (תהלים נ) ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו לסני המקום ואין המקום שינה בהם בישראל הדא הוא דכתיב אני ה' לא שניתי (מלאכי ג׳:ו׳) ׃
עקידת יצחק · פרק ק״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
