עקידת יצחק · פרק ק״ב, ט׳

שמחתי באומרים לי וגו' (תלים קכ"ב) שנראה שהוא מיוסד בשם עולי רגלים גם תקנוהו למביאי הבכורים. ועל השמחה והערבות המגיעים אל הנפש ההיולאניים בשחזון מראיית הבנינים הנחמדים והיפים והמסודרים בטוב התקון יאמר ירושלם הבנוייה כעיר שחברה לה יחדיו כי זאת העיר כלילת יופי משוש לכל הארץ במה שהיתה בנויה בתכלית הסדור והתקון כעיר שנתחברו יושביה יחדיו והוסכמו על ישובה ויופיה לא כעירות שנתישבו לפי ההזדמן ואחר כן הוקפו שאין בנינם עולה יפה ועל המצא שם תשוקה שנית והוא לשמוח בקבוץ גדול מאנשים רבי המספר ובעלי חכמה ועושר הנמצאים באכלוסא אמר ששם עלו שבטים שבטי יה וגומר אף גילת ורנן כאשר תרא' מעמד חכמים ומושב אלהים שופטים בארץ בחכמה ותבונה כמו שאמר ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה וגומר (מלכים א ה׳:י״ד) על זה אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד כי מלכי בית דוד נתיחדו לזה מזולתם. ואחר ביאר התועלת משיתוף האהבה וההכרה שאמרנו אמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך לומר כי במה ששואלין ודורשין כלם את שלום העיר ההיא נמצאו כלם אוהבים כי שנים האוהבים לא' שלשתן אהובים ומזה יחוייב שיהיה שלום בחילך שלוה בארמנותיך כלומר שלום שלום לרחוק ולקרוב ואהבה וריעות והוא מה שפירש באומרו למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך. ירצה כי בבחינת המצא שם עם יי' אלה אחים ורעים ידובר ענין השלום והאחוה שהוא מדבר בה כמו שלענין הנפשיי הנמצא שם בבית יי' כמו שיבא יבוקש הטוב בה: