עקידת יצחק · פרק ק״ב, ד׳

כי יודע ה' דברת בני האדם אשר יצר ומצעדי עלילותם. על כן השגיח עליהם ברוב חכמתו למלאת להם חסרונותם. וזה כי הוא מבואר שהאדם מצד טבעו הוא עלול ומוכן למועדי רגל יכרע ויפול תחת ארבע אבות נזיקים מהם מוטבעים ביצירתו ומהם בענינים ההכרחיים אליו שהם המונעים הרחשיים המטרידים את האדם מהשגת שלימיותיו הראשון מה שיחוייב מהכרח היולאניתו אשר הוא צריך אל המזון לחיותו ואל הלבוש להגין עליו מקור וחום ושאר הפגעים והוא מוכרח להטרד תמיד בבקשתם ואם יום או יומים יעמוד לא יחיה והרי הוא טרדה עצומה מאד חשבה הרב המורה ז"ל לסבת חמשית בפרק ל"ד חלק א'. הב' שאפילו ימצאו אליו כל צרכיו הצריכין אל הגדול ולתמורת מה שנתך עוד יולדו בתקופות הימים טרדות ובהלות ומשנויי מצבי הככבים בתנועותיהן וחלופיהן יתחדשו על פני תבל ענינים רעים יולידו בגופות האדם הרבה חלאים פגעים ונגעים אשר אין אדם ניצול מהם יטרידו האנשים מאד ויבהלום מאד מעמוד על נפשם כמו שהאריך בזה הרבה בעל בחינת העולם. הג' המעיקים אשר מצד הזולת כגון צרות הצוררים מהאויבים המתקוממים על האדם ושולטים עליו ובקניניו כי באמת הם המגרשים אותו מהסתפח בבקשת תשוקתו כמו שזכר הרב המורה גם כן בתחלת פרק ע' ובזולתו פרק י"א חלק שני. הרביעי ירושת הדעות הכוזבות אשר יושמו בפי הלומדים מחסרון ידיעת המלמדים אם מרוע אמונותיהם ודעיתיהם אם מהשבושים אשר יפלו בלמוד המופתיי כמו שכתבנו בהקדמת זה הספר אצל כי קמו בי עדי שקר ובזולתו מהמקומות והמה אלה אשר בהשגחת השם יתעלה על זאת האומה השלימם עמהם כל ימי היותם במדבר למען הגיעה אל שלימותם בדעת אותו יתעלה כמו שהזכירם משה ארבעתם אחת לאחת בסוף פרשת והיה כי תבא כמו שיבא: