עקידת יצחק · פרק ק׳, י׳

ואחר שדבר במה שהיה מענין הגבול הראשון ומהויתם על ההתחלה הנאותה לשעה ההיא נעתק למה שהיה ירא וחרד עליהם מהשתבשות הדרך ומהלוכם בו לאחור ולא לפני' עד שתהיה הליכתם בו לרחקם מעליו תמיד ואמר כי אתם ידעתם וגו'. פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וגו'. ללכת אחרי וגו'. אמר כי לסבת מה שהכירו והרגישו מתועבות הגוי' ההם שמא ימצאו בהם יחיד או יחידים רבים אשר יחזיקו בדרך ההפכית לדרך יי' אשר אמרנו ראשונה כי ההולך אחרי ע"א הוא הפונה אלי עורף ולא פנים שנאמר אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים (ירמיהו ב׳:כ״ז) וכבר נתבאר זה הפסוק בפרשת מסעי וסגולת הדרך הזה היא כי כל עוד שיתנועע בה יוסיף סרה וריחוק ממנו יתע' והנה היה זה הבליעל הנסוג לאחור כשמעו את דברי האלה היוצאת מפי התורה גוזר על עצמו ברית שלום מהטעם שכתבנו בשער הקודם ותהיה אמירתו זאת סבה להוסיף ולחבר רוע דרכו אשר ילך בה בנפש שבעה מהמוסר והמדע אחרי הודיעו אותו את כל אלה עם מה שהיה פושע בה בתחלה כשהיתה נפשו צמאה ממנה ולזה לא יאבה יי' סלוח לו כי אז וגו' והבדילו וגו' ואמר הדור האחרון עד וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. לומר שיוליכם השם את פועלי האון על פי דרכם כי כמו שרחקו מעליו ככה ירחיקם מארצם ומכל מאוייהם. והכוונה באומרו אלהים לא ידעום ולא חלק להם שאותו אלוה לא ידעם להטיבם בדבר ולא חלק להם אפילו אותו חליקות שקבלו עובדיהם מהם שנאמר אשר חלק יי' אלהיך אתם לכל העמים (דברי' ד') כי הש"י הוא העושה ולא הם וכלפי מ"ש למעלה למען ספות הרוה את הצמאה לפי זה הדרך אמר הנסתרות ליי' אלהינו וגו'. שירצה השגיאות והנסתרות ממנו ליי' אלהינו הרחמים והסליחות כי לא יעניש עליהם אמנם הנגלות לנו אחרי הודיע אלהים אותנו לעשות את כל דברי התורה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ליתן את הדין עליהם וכאשר תשיג לחוטאים התלאה הכתובה בספר הזה מפי עליון לא תצא. אמנם אחר שזכר אופן הפכם אל הדרך והגיעם אל תכלית הריחוק בו סדר למולו תקון התשובה הנאותה לו על הדרך שסדרנוה בהקדמה והיא התשובה הכוללת אל הכלל כמו שהנסיגה גם היא הגיעה אל הכלל ואמר והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו. ירצה כאשר יגיעך תכלית הריחוק מעל יי' אלהיך אשר מחמתו נתרחקת גם כן מעל אדמתך ונטל ממך כל טובותיך הנה יהיה התקון לך מה שאמרנו למעלה שהוא תקון הולכי דרכים בתעותם ללכת הפך המגמה חזרת פניהם לאחוריהם ממש עם התמדת ההליכה כי היא עצמה סוד התשובה. ולזה והשבות אל לבבך כי סבת ריחוקך לא היה רק במה שפנית עורף אל אלהיך ובמצב ההוא הרבית נסיעותיך יום יום עד הגיעך אל תכלית הרוחק ממנו ושהעצה היעוצה לישועתך שתחזור בך ושבת פניך אל יי' אלהיך ושמעת בקולו אשר יקרא אליך ותתמיד ההליכה אל קול קריאתו הלוך וקרב עד שתגיע עדיו והנה כשיסור הריחוק מבינך לבינו יסור גם כן הפיזור אשר בין קצתכם לקצתכם גם ריחוקכם מארצכם כמו שאמר ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך שם יקבצך וגו'. אם יהיה נדחך וגו' והביאך יי' אלהיך אל הארץ וגומר ומל יי' אלהיך וגו'. וזה ענין מעולה מאד מכוונת התשובה וסודה על הדרך שזכרנו ראשונה. האמנה כי בהשלמת התשובה ואופן ההגעה אל תכליתה אמר ענין נכבד מאד זכרו הפילוסוף בהשלמת המעשים האלו והדומים להם אמר בפ"ב מהמאמר הב' מספר המדות ולא יהיו התולדות לבד והתוספות וההפסדים מהם עצמם ומסבתם אבל הפעולות עצמם יהיו מהם כי כן יהיו בדברים יותר מפורסמים כמו בחוזק הגוף כי הוא נעשה מלקיחת מזון רב ומסבול יגיעות רבות והחזק יוכל לעשות זה יותר כן במעלות כו'. יאמר כי האיש נכאה הלבב והחלוש מאד שכל אוכל תתעב נפשו אם יעזוב למה שימשך מחולשתו ותיעוב מאכלו הנה הוא מהרה ימות אמנם העצה הנכונה לו שיתחזק ויתאמץ כפי הכח בהתחלת הטיול ומעט מעט מההתעמלות לפי שההתעמלות המעטי הזה יביאהו לידי קצת תאוה ורצון אל לקיחת המזון או להמעיט התיעוב ומעט המזון שיקח יכינהו הכנה מה אל ההתעמלות יותר ממה שהיה בראשונה וההתעמלות ההוא השני שיש לו קצת חוזק מהראשון יחזקהו אל לקיחת המזון יותר ולקיחת המזון יותר יוסיף כח אל ההתעמלות וכן ילך הדבר בסבוב הוספת הטוב ועל זה האופן יהיו המעשים סבה לעצמם בקניני המעלות כמו שכתבנו זה הדרוש הנכבד אצל נעשה ונשמע בשער מ"ז דרוש משם וכן הענין עצמו אצל כל דבר כבד העשיה וקשה ההתחלה. ועל זה הדרך יובן מאמר ישעיהו שיראה מתחלה שהוא סותר גזרות משה רבינו ע"ה כי הנה משה אמר ובקשתם משם את יי' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ד') שיראה שהדרישה תחוייב שתקדם למציאה והנה ישעיהו אמר דרשו יי' בהמצאו (ישעיה נ"ה) שסדר הדרישה אחר המציאה גם משה אמר אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו והוא אמר קראוהו בהיותו קרוב. אלא שהענין הוא על הדרך שאמרנו כי משה רבי' הזכיר ההתחלות הקשות והפעולות הראשונות המתחדשות מציאות השניות וישעיהו זכר הפעולות המתחדשות מאותן השניות שהן יותר חזקות מהראשונות כי הדרישה שאחר המציאה ודאי חזקה ויפה מהדרישה הראשונה וכן הקריאה שאחר הקריבה והוא ענין נאות מאד וע"ד שאמר המשורר קוה אל יי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (תהילים כ״ז:י״ד) כמו שפירשו החכם בעל העקרים ז"ל וזו הוא ממליצותיו של ישעיהו שנרא' לכאורה שהוא חולק על רבו בדבריו ואינו כן כמו שכן עשה במאמר שמעו שמים והאזיני ארץ כמו שיבא בהאזינו ב"ה. ולפי שזה עצמו ענין התשובה סמך יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יי' וגומר. ויש לדקדק אחר שיעזוב רשע דרכו מאי וישוב אל יי' עזיבת הדרך ההיא היא עצמה עצם התשובה כמו שאמרנו אלא שהענין הראשון הוא הנעשה בהתחלה בקושי ובחולשא והשני הוא הנעשה אחר ההתחזקות וקצת ההתגברות והראשון יספיק לעזיבת הדרך הרעה והשני להתחזקו לשוב ממנה אל הפכה והוא התחלת התנועה להתקרב אליו יתעלה וזה הענין עצמו הוא שכתבו משה רבינו בכאן בענין התשובה כאשר ימצאו בה בעוצם החולשה והתיעוב שאתה מוצא שהוא הקדים התשובה באומרו ושבת עד יי' אלהיך וגומר. וסמך ליה גאולה באומרו ושב יי' אלהיך את שבותך וגו': ואחרי גאולה תשובה כמו שנאמר ואתה תשוב ושמעת בקול יי' וגו' ואחר התשובה השנית תוספת טובה גאולה במה שאמר והותירך יי' בכל מעשה ידך וגו' ואחרי כן תשובה יותר חזקה במה שאמר כי תשוב אל יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. והכוונה כי בהיותם שם בחולשתם בארצות אויביהם לא יעזבו אל הרפיון והחולשא עד שיוציאו הפעולות חלושות כפי כחם כי חולשת הפעולות על הדרך ההיא תחליש הכח יותר וחולשת הכחות יותר תחליש הפעולות עד שתאבדו לגמרי אבל התחזקו בכם בהיותכם בחולשתכם להתחיל התחלה מה מהטיול ומהעזר במה שתתעוררו לשוב אליו ולשמוע בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך לפחות תהיה השמיעה ברצון ובאות נפש עם שהמעשים לא יוכלו להיות שלמים בהיותכם תחת עול הכותי' אבל תתחזקו כפי היכולת ועוד מעט. והוא מה שיעץ אותם ישעיהו במליצה נחמדת מאד כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה (ישעיה מ"ו) אמר על הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע שזכר ראשונה שמה שכרע בל קורס נבו שהם עבודות מיוחדות לבני בבל ולמואב יעיד על כלם שאין בעבודת' ממש ועצביהם לא היו בהם שום תועלת אלא משא טורח הבהמות אשר ישאום ולזה הראוי והנאות הוא לפרוק עולם מעליהם אמנם בעבודת האל ית' אינו כן ואין לכם למצוא עילה ותואנה מצד משא מלך ושרים לומר איך נפסוק עלינו צדקה ונקבל עלינו ספוק התורה והתלמידים ואנחנו עמוסם מכובד התלאות ורוב המסי' כי הנה הבהמה כשהיא נושאת המשא הכבדה אם תפרוק מעליה אמתחת המספוא באמת כי תרעב בדרך המדבר ותרבץ תחת משאה ותפול ולא תוסיף קום אבל אם תכפול אז כובד אמתחת ירבו מזונותיה ממנו תאכל ותתחזק ותוכל שאת וכן כל עוד שאנחנו עמוסים מהצרות והתלאות אם נפרוק מעלינו עול התורה הראוי להיות תמיד עלינו והוא חיינו ואורך ימינו הנה ודאי כלנו מתים אמנם בכפול המשא בזה תוסף כחנו ותכפל גבורתינו כי לחמנו הם ויי' אתנו להיות בעזרתנו להקל כובד עולינו. והוא אומרו נשאתיכם עמוסות משא לעיפה כי כאשר תהיינה המשאות הנשואות עליכם עמוסות יותר מדאי אז תוסיפו משא לעיפה כי בזה ינתן ליעף כח בלי ספק אמנם הם קרסו כרעו יחדו לא יוכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה עד עולם ואתם לא כן אבל שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל העמסים מני בטן הנשאים מני רחם ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (שם) אמר כי להיותם עמוסים מני בטן מעול תורה ומצוה יזכו להיותם נשואים מני רחם כאשר ישא האומן את היונק כמו שעשה להם מתחלה וגם עד זקנה ושיבה לא ייעף ולא ייגע כי הוא עשה הגליות והוא יסבול אתכם וימלטכם מהם. והנה זהו באמת התחלת התשובה שאמר עליה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יי' אלהיך שמה ושבת עד יי' אלהיך וגו' כי אפי' בהיות עולם על צוארך למשא כבד ראוי שתשיב אל לבבך אלו הטענות ותתחזק להתחיל בתשובה מעוני כי הנה אם אתה פותח כחודה של מחט הנה הוא יפתח אליך כפתחו של אולם ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' אם יהיה נדחך וגו' והביאך וגו' כי הוא יסור עולם מעליך כי תתקרב למעלה ולמטה ואז תתחזק במעשים יותר כמו שאמר ומל יי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך והוא יהיה ענין יותר שלם מברית מילה אשר נתן לאברהם אבינו כי על זה ארז"ל (תנחומא פ' תולדות) על המשיח המקוה ירום מאברהם כמו שכתבנו אצל חלומו של יוסף שער כ"ח. ונתן יי' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך וגו' והנה כאשר יגיעוך כל אלו ההצלחות כבר תוכל להתחזק יותר על התשובה מבראשונה והוא אומרו ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום וכבר תוכל על המעשה השלם מה שלא נאמר תחלה רק השמיעה ובזה תתחזק עוד הגאולה והישועה בידך בהשלמות עניניך כמו שאמר והותירך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך וגו'. כי ישוב יי' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך שיתמיד הצלחותיהם בקיום עצמם ובספוק צרכיהם בשמחה ובטוב לבב כאשר עשה לאבותיהם שהוא תכלית ההצלחות כי בזה יוסיף להם אומץ גדול עוד בהשלמת מעלתם והוא מה שפירש בסוף כי תשמע בקול יי' אלהיך לשמור מצותיו וחקתיו הכתובים בספר התורה הזה כי תשוב אל יי' בכל לבבך ובכל נפשך. והוא שכל מה שיעשו משמירת המצות והחקים התוריים תהיה כוונתם אל התשובה הנכונה אליו לא אל יראת העונשים הממיתים כמו שאמר ראשונה לאהבה את ה' אלהיך וגו' למען חייך. כי שם אמר שכבר ימול לבבם הערל לדעת ולהכיר כי אין לו חיים כי אם מידו יתברך אבל בכאן מזולת ההשקפה ההיא אלא בבחינת הטוב מצד מה שהוא טוב והוא ענין התשובה השלימה יעשו והוא תכלית שלמותם הנה שנבאר פרשה זו בתכלית הדיוק על הסכמת אלו הענינים אל השכל ואל כיוון הכתובים. ויראה שאליו כוונו חז"ל (יומא פ"ו.) באומרם א"ר נתן גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר שמרו משפע ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות רבי אלעזר אמר שהיא סמוכה לגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' כי ר' נתן הזכיר התשובה הראשונה המקרבת הגאולה ואמר כי ישמרו משפט התשובה ההיא שנזכר ראשונה באומרו יעזוב רשע דרכו כמו שפירשנו ועם זה הישועה קרובה לבא שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'. ורבי אלעזר אמר שהגאולה משלמת התשובה לעשות אותה כתקנה כמו שאחר הגאולה נאמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית וגו' והוא שדייק באומרו ובא לציון גואל ולשבי פשע וגו' ואלו ואלו ודאי דברי אלהים חיים הם כמו שנתבאר. והנה לפי שמצות התשובה הזאת היא יתד שהכל תלוי בה מצד שהיא רפאות כל המחלות ותקון כל הקללות אמר עליה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. יאמר כי לפי התועלות העצומות הנמצאות בה ובפרט שבה עתידין ליגאל מאלו הגליות ראוי היה להם לעשות סולמות לעלות לשמים ליקח אותה משם אם בשמים היא ואם זה היה נמנע וכ"ש שהיה מחוייב לרכוב אניות לעבור ארחות ימים על זה שהוא אפשר ואם הוא רחוק שכל מה שאפשר לעשות לחתור בית האסורין ולצאת ראוי לעשות כ"ש וכ"ש שכבר סר הנמנע וההרחק ונתקרב לך הענין תכלית הקירוב כי הוא אינו אלא בפיך ובלבבך לעשותו כי התשובה תחלתה במה שיתאונן האדם בוידוי פיו על הראשונות ושיקבלם על לבו שלא לשוב בחטאים ההם עוד אבל שיעשה כנגדן מעשים טובים וישרים. ומעתה האריכות אשר לגליות אין עליו ית' התלונה כי אם לגולים שאינם נותנים אל לבם לצאת והרי הם מוסגרים ונמכרים ביד עצמם לא ביד זולתם. והוא מה שאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיהו נ״ב:ג׳-ד׳) כי הנה הם לא נמכרו בדמים יקרים כמו שאמר (שם נ') או מי מנושי אשר לא תוכלו להתקבץ לתת פדיון נפשכם כי הן בעונותיכם נמכרתם וא"כ לא בכסף תגאלו כי אם בתשובתכם והוא פי' יפה וקשר נאות. אמנם חז"ל מפרשים אותה על כל התורה אמרו במדרש (דב"ר פ' נצבים) משל לבת מלכים שאין אדם מכירה והיה אוהב א' למלך והיה נכנס אצלו בכל שעה והיא עומדת לפניו אמר לו המלך ראה כמה אני מחבב אותך שאין אדם מכיר את בתי והרי היא עומדת לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ראו כמה אתם חביבין לפני שאין בפלטין שלי מכיר את תורתי ואני נותנה לכם הדא הוא דכתיב לא נפלאת היא ממך וגו' והוא ענין נכבד דוגמת הויכוח שאמרנו שהיה לו למרע"ה עם המלאכים בשעת קבלת התורה שיתבאר אצל ואתה מרבבות קדש וגו' וגם המפרשים ז"ל נמשכו אחר זאת הכוונה אבל מה שכתבנו הוא נראה עקר הפשט לעורר אותנו התעוררות חזק אל צורך התשובה אל גודל האשם המוטל על המתעצלים בה לבא בה מהר את גאולתם ולפדיון נפשם והוא הדין אל כל יחיד ויחיד במה שצריך לתקן את אשר עותו במעשיו למצוא פדיון לנפשו כי הוא עקר כל ההשתדליות ולעוררו מהעצלה והרישול בזה כמו שהשתדל מאד שלמה הע"ה בזה אבל משה רבינו ע"ה יותר מן הכל כמו שאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ובמדרש (דב"ר שם) רבנן אמרי שבעה עצלין הן ועצלן של משה גדול מכלן הוא שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ״ו:ט״ז) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם אמר לו לעצל וגו'. כמו שכתבנוהו בפירוש בפרשת ויצא יעקב חלק ב' משער כ"ה. וזהו מה שרצינו אליו בזה החלק: