תקוני הזהר · פרק צ״ח, ג׳

אָדָם דִּלְעִילָא לָא הֲוָה שְׁלִים בְּלָא נוּקְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ה ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם, אָדָם דְּכַר, וְאָדָם נוּקְבָא, וְכַד אִתְבְּרִי אָדָם דִּלְתַתָּא דְאִיהוּ נוּקְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם א כז) וַיִּבְרָא אלהי"ם אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, אִשְׁתַּלִּים דִּיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא כִּי לֹא הִמְטִיר יהו"ה אלהי"ם וכו' (שם ב ה), וְאַמַּאי בְּגִין דְּאָדָם אַיִן, וּבְגִין דָּא מוּכְרַח הֲוָה אָדָם לְמִבְרֵי לֵיהּ, לְאִשְׁתַּלִּים בֵּיהּ דִּיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְנוּקְבָא בְּהַאי אָדָם בָּהּ הֲוָה חָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא ב) כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וְגוֹמֵר, וְדָא רָזָא דְנִשְׁמָתָא.