תקוני הזהר · פרק קכ״ט, י׳

שׁוּרֵק יוּהוּווּהוּ, דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ קוֹשֵׁר הַמֶּרְכָּבָה, דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ד"ה א כט יא) כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְדָא דְמִתַּרְגְּמִינָן דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ירמיה ב כא) וְאָנֹכִי נְטַעִִתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, זֶרַע אֱמֶת הוּא וַדַּאי, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (מיכה ז כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, אִיהוּ זֶרַע, וּשְׁכִינְתָּא עִזֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב יח) אֶעֱשֶׂה לוֹ עִזֶר כְּנֶגְדּוֹ, כָּל אִלֵּין נְקוּדִין אִתְחַיְיבוּ בִּשְׁמָא (נ"א אתחייב שמא) קַדִּישָׁא מִסִּטְרָא דְתֵשַׁע סְפִירָן, וּמַלְכוּת כְּלִילָא דְכֻלְּהוּ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ (ירמיה ב ב), הָא הָכָא אַנְפִּין עִגּוּלִין דִּלְעִילָא, נְקִידִין בִּנְקוּדִין.