תקוני הזהר · פרק קכ״ב, ט׳

וְאַתָּה תֶחֱזֶה בְּשַׂעֲרָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (שיר ה יא) רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה, וּמִלְּגָאו מוֹחָא, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין מַבּוּעִין לְכָל סִטְרָא, לְאַשְׁקָאָה לְכָל נִימָא וְנִימָא דְאִיהִי עָלְמָא סְתִימָאָה, וְכָל מַבּוּעָא אִתְעֲבִיד נִיצוֹץ, וְכָל נִימָא אִתְעֲבִיד שַׁרְבִיט, מוֹחָא סְתִימָא אִתְקְרֵי אֵין סוֹף, דְּאִתְפַּלַּג לִתְלַת מוֹחִין דְּאִינוּן י' י' י', דְּאִתְרְמִיזוּ בְּהַאי שְׁמָא (יו"ד ה"א וא"ו ה"א נ"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י). (קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין, ואמר בוצינא קדישא, ודאי שמא דאתרמיזו תלת יודי"ן דא) יו"ד ה"י וא"ו ה"י וְדָא אִיהוּ מִלְּגָאו, אֲבָל שְׁמָא דְאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אִיהוּ כְּלִיל תְּלַת אַלְפִין א' א' א', אִינוּן תְּלַת אַוִּירִין, דְּמִתְלַבְּשִׁין בְּהוֹן תְּלַת מוֹחִין י' י' י', שְׁמָא חַד אִיהוּ גוּפָא, וּשְׁמָא תִנְיָנָא מוֹחָא, דָּא מִלְּגָאו, וְדָא מִלְּבָר.