תקוני הזהר · פרק ק״י, ו׳

אָמַר לֵיהּ וּמָאן גָּרִים דְּאִזְדְּרִיקוּ תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ דִּיּוֹקְנָא דַאֲבוּהָ דְאִזְדַּמַּן לְגַבֵּיהּ, דַּהֲוָה דִיּוֹקְנָא דְאָדָם קַדְמָאָה, דָּא גָרִים דְּאִזְדְּרִיקוּ לוֹן, וְנָעַץ צִפָּרְנָיו בְּקַרְקַע וּבָרַח גַּרְמֵיהּ, וְלָא אִזְדְּרִיקוּ (בההיא זונה, דאי לאו דאתחזיאת ליה דיוקנא דאבוה לא הוו אזדריקו הכי, ודיוקנא דאבוה גרם דההיא טפה וינס ויצא החוצה, ולאו בעבירה, ובשכר וינס), (נ"א בהאי זונה, דאי הוה זריק לון בהאי זונה, הוו ישראל טבעין בימא, ולאו למגנא אוקמוה קדמאין, בשכר וינוס).