תקוני הזהר · פרק ק״א, י״א

וְכָל דָּא מָאן גָּרִים דְּאִתְיַילִּיד בְּרֵישָׁא אוֹ בְסוֹפָא אוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא, דָּא גִלְגּוּל דִּילֵיהּ דִּמְחַיֵּב לֵיהּ, (ומאן גרם דא דאתייליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב מלעילא) קֳדָם דְּאַתְיָיא לְעָלְמָא, וּבְגִין דָּא אָמַר לְרַבִּי פְּדָת דְּאִי בָעִי דְאַחֲרִיב לְעָלְמָא וכו', (ומאן דאתייליד בחסרונא דסיהרא בכל י"ד יומין איהו חסר דמזליה גרים ולהאי בר נש קשין לו מזונותיו כקריעת ים סוף), (נ"א אפשר דנפלת בשעתא דמזונא, דלהאי בר נש דאתייליד בי"ד שמאלא קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, דמזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא, בין בהאי ובין בהאי קשין מזונותיו), בְּגִין דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְּדִינָא דְאִתְבְּרֵי בְדִינָא דְאִיהוּ אדנ"י, וּמָאן דְּאִתְבְּרִי בְּרַחֲמֵי דְאִיהוּ יהו"ה, לַאו אִינוּן קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו, וּמְזוֹנָא דְנִשְׁמָתָא אוֹרַיְיתָא, מְזוֹנָא דְגוּפָא נַהֲמָא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.