תקוני הזהר · פרק ק׳, י״א

כְּסוּתָהּ מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ כְּסוּת עִינַיִם, דְּמִתַּמָּן עִִרְיָין לִשְׂמָאלָא, בְּגִין דְּסִטְרָא שְׂמָאלָא תַמָּן פְּגִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה א יד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּיִצְחָק (בראשית כז א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עִינָיו מֵרְאוֹת, וְתַמָּן צָרִיךְ כִּסּוּיָיא, וּמֹשֶׁה בְּהַהוּא אִתְּמַר בֵּיהּ (שמות ג ו) וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאלהי"ם, וּבְגִין דָּא צִיצִית וּתְפִילִּין אִינוּן כִּסּוּיָא דִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ, (ובעור דתפילין, כסותה לבדה היא שמלתו לעורו), בְּעוֹר דִּתְּפִלִּין, כְּסֻתָהּ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (דברים כב יב).