מלחמות השם יחיא קאפח · פרק ט׳, ט״ז

קלד) מכאן למדנו ממלתיה דרבא שכך היא דרכו של מסית שמפליג בשבח האלילים הרחוקים שכל היא מושכת השפע אליה, וכך חיה מטיבה לעובד אותה להשפיע מטובה שמשכה אליה לזה שעובדה ומשבחה ומפארה, וכך מריעה לפונים אליה עורף ולא השחין לה. ותורתינו הקדושה העירה אותנו באמרה הקרובים אליך או הרחוקים, שמהקרובים שהם פרצופי השמש והירח ושבתי וצדק ומאדים ונגה וכוכב, שבדו חוברי שמים עובדיהם כמו שכתב הרמב"ם ורבי עובדיה בפ' כל הצלמים שיחסו לכוכבים פרצופים, עד שאמרו פרצוף שבתי זקן שחור וישיש. ופרצוף החמה פרצוף מלך מוכתר יושב בעגלה, ופרצוף נגה נערה יפה לבושה חלי זהב, וכן מיחסים לכל הכוכבים והמזלות פרצופים רבים וכו'! מהפרצופים של הכוכבים הקרובים אלינו, נקיש ונלמד על הפרצופים של ספירות הרחוקים ממנו אשר בדא מחבר הזהר המסית אותנו לעבדם ולקרותם בשמותם של הקב"ה שאין בהם ממש! ועל כן לא נאבה לו ולא נשמע אליו, כמצות תורתינו הקדושה שלא לשמוע אל המסית שמטעים את דבריו ומשבח את העושים כמעשיו לשתף ולצרף עם אלהינו ב"ה את הפרצופים הנזכרים, ולהיות העבודה ביחוד לקצר האפים בצירוף שאר פרצופים. וליחדם בפיהם שהבל א', והוסיף על השלשה בשמע ישראל גם את את המלכות שהיא הרביעית עם השלשה שמות יהוה אלהינו יהוה. כדברי השלישים, ובמלת אחד מצורף את המלכוץ עמהם. ואחריו נמשכו המון המקובלים החדשים בתם לבבם ולא נתנו אל לבם להבין ששטתו זאת מילדי נכרים המתנגדים לאמונתינו ביחוד השי"ת, והאמינו לו בחלק שפתיו המורגל בפיו תמיד לומר זכאה חולקיה. דכאה חולקיהון דישראל, כדי למשוך ולגנוב דעת השומעים להדיחם, והבטיח שלעתיד קרוב לימות המשיח כלא יתפרנסון מחאי הבורא דיליה, שיבטלו כל הלכות של תורה שבעל פה, היפך דברי רז"ל שאמרו שכל הלכות של תורה של פה אינם בטילים לעולם (רמב"ם סוף הל' מגלה). ולא די זה אלא שהמסית הנזכר שם את רשב"י תנא דידן לעובר על דברי חכמים ח"ו שאמרו ולא במרכבה ואפי' ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים. ולפי דבריו שאלו הם מעשה מרכבה שהזכירו רז"ל, איך היה רשב"י דורש בהם בפומפי בין חביריו מה שלא התירו חכמים לעשות כן אפי' היו כולן חכמים גדולים? ואם תאמר שעתיקא קדושא נגלה אליו כמבואר בזהר בראשית, הא ודאי לא צייתנא ליה לעקור דבר מן התורה שקבלו חכמים, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ובודאי נביא שקר הוא, כמו שמבואר בתלמוד בכמה מקומות שאם יבוא אליהו ויאמר וכו' אין שומעין לו, וזה אפי' כמידי דגזרו ביה רבנן, כ"ש וק"ו לאיסור עצמי שקבלו חכמים בו שאסור לעשות כן שאפילו יבוא אליהו ויאמר שמותר הוא שאין שומעין לו.