מלחמות השם יחיא קאפח · פרק ט׳, י״ג

קלא) ולפי שנשתבשה אצלם אמונת יחוד השי"ת שהיא לפי האמת אחידות שאין כמוה בכל שאר האחדים כמו שאמרו רז"ל במדרש רבה (הובא לעיל סי' פ"ב) לפי' העלימו עין ממנה והיה להם לקבוע דיני יחוד השם בש"ע ונושאי כליו ובספרי האחרונים בסימנים וסעיפים מיוחדים ולהאריך בהם יותר ממה שהאריך בהם רבי' הרמב"ם בהל' יסוה"ת ובמורה וכמה דינים היו מסתעפים ומתחדשים באמונת היחוד לפי שאין אמונת היחוד איך יאמר אלא יאמין ויקבל עליו עול מלכות שמים באמונת אחדות אחת שאין כמוה בשאר כל האחדים שבעולם בלי שום שתוף עלה אחרת מכל הפרצופים הנבראים וגם להאמין אמונה שלימה במשנה ובתלמוד המקובלים בידינו שמשה רבי' קבלם מפי הגבורה ולא ממטטרון ושאין בהם כל רע כלל לא כדברי הזהר שאמר שהם מעורבים מטוב ורע ושנקראו אבן משכית וקליפה ומוץ ותבן וסלע אחרא וכיוצא בזלזולים אלו אלא הכל מפי הגבורה טוב שאין בו רע כלל והוא חיינו ואורך ימינו. הנה זו רעה חולה עליה יהיו כל הדוים איך נעזוב את ה' שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונשמע לדברי הספר המוצא מתוך קברים על ידי מלך ממלכי העכו"ם לעבוד אלהים חדשים פרצופים נבראים בשתוף הדבר האלהי המעורב בהם לפי דעתם שהוא נשמתם וכל מצותינו שנעשה לא לשם השי"ת שאמר ונעשה רצונו רק לקשט בהם עם ברתא שהם זעיר ומלכות, וידוע הוא ומפורש בכתוב שעובדי האלילים הקדומים היו מקשטים אליליהם בכסף וזהב ואבנים יקרות, ואלה המקובלים החדשים מקשטים את אליליהם בתפלותיהם ומעשה מצותיהם והם הנותנים להם חיות ומזון בהתפללם אליהם להמשיך להם שפע וחיות מהאלהים העליון בכדי שיוכלו להשפיע לנו משלהם וחושבים שהתפלה והעבודה היא צורך גבוה כמו שכתב הר"מ גבאי דהיינו צורך הפרצופים הנעבדים, ולא צרכי גופינו היפך דברי רשב"י בירושלמי כדגר' ההם פ"ק דשבת מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי אחא קרית דבר תורה, ותפלה אינה דבר תורה. אמר ר' בא קרית שמע זמנה קבוע ותפלה אין זמנה קבוע, אמר ר' יוסה קרית שמע אינה צריכה כונה, ותפלה צריכה כונה, אמר ר' מנא קשיתה קומי דר' יוסה ואפי' תימא ק"ש אינה צריכה כונה, שלשה פיסוקים הראשונים צריכים כונה מן גו דאינון ציבחן הוא מכוין ר' יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפי לק"ש אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמר על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה, רבי יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמר הלואי מתפללין כל היום למה שאין תפלה מפסדת, רשב"י כדעתיה, דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת אוריתא לישראל. הוינא מתבע קומי רחמנא דאתברי להדין לבר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא. וחד דיתעביד ביה כל תורכוי, חזר ואמר, מה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דלטוריא דיליה. אלו הויין תרין על אחת כמה וכמה. אמר ר' יוסא קומי ר' ירמיה, אתיא דר' יוחנן כר' חנניה בן עקביה דתני כותבי ספרים תפלי ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. ר' חנניה בו עקביה אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפלין ולשאר כל מצותיה של תורה. ופריך ולא מודי רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ולית ליה לרשב"י הלמד לעשות. לא הלמד שלא לעשות? שהלמד שלא לעשות נוח לו אלו לא נברא. ואמר ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אלו נתהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם? ומשני טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון. ואין מפסיקין שינון מפני שינון. ופריך והתנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאשדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה? ומשני אמר ר' יודן רשב"י על ידי שהיה חדיר בדברי תורה, לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה ע"כ. שמע מינה מדקאמר רשב"י כדעתיה וכו' שהתנא החסיד רשב"י ס"ל שהתפלה היא תביעת צרכי הגוף ואין לפסוק מדברי תורה שהיא עולם כדי להתפלל ולתבוע צרכי הגוף ואין לפסוק מדברי תורה שהיא עולם כדי להתפלל ותבוע צרכיו שהם חיי שעה ולכן אמר אלו הוינא קאים וכו' הוינא מתבע תרי פומי. חד לעסוק בתורה, וחד לתפלה ולשאר עסקי הגוף. כי התפלה גם היא מעסק הגוף. שמבקש בה רפואה ופרנסה ושאר צרכים. וכדגר' בפ' יציאות השבת. רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא, אמר מניחין חי עולם ועוסקין בחיי שעה, והוא סבר זמן תורה לחוד, וזמן תפלה לחוד. עוד שם רבי ירמיה הזה יתיב קמי ר' זירא וקא גריס. מטא זמן תפלה וקא מסרהיב קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע צורה גם תפלתו תועבה ע"כ. אלמלא דעסק תורה היה חביב עליהם יותר מן התפלה. כי הוא חיינו ואורך ימינו לעולם שכולו ארוך לעולם שכולו טוב. אלא דבתר הכי מסקינן דלא שנו דאין מפסיקין לתפלה אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן. אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם כר' יוחנן, והוא כדאמרינן בעלמא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.