מלחמות השם יחיא קאפח · פרק א׳, ו׳

ועל אמונה החיצונה הלזו של הפילסוף מחבר הזהר דרשו רז״ל (ילקוט פרשת קדושים ומדרש הגדול שם ורמב״ם בס' המצות לאוין י') אל תפנו אל האלילים ואלהי אם אתה פונה אחרים (לכבדם ספורנו) סופך לעשותם אלוהות ע״כ, וכך אירע באמונת הפילסוף מחבר הזהר כי הלומדים הראשונים אשר למדו בו בחשבם שהוא לרשב״י התנא, חשבו לישב דבריו ולקרות את הפרצופים כלים, והחשיבום וכיבדו אותם והבאים אחריהם עשו אותם אלוהות כמחשבת הפילסוף המחבר וקיבלום עליהם באלוהות כמו שיתבאר בפנים וכן דרשו רז״ל בפסוק יין ושכר אל תשת וז״ל ר' חייא פתח פקודי ה' ישרים וכתיב ביין יתהלך במישרים וכתיב משמחי לב וכתיב ויין ישמח לבב אנוש מה היין הזה משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב מה היין הזה השותה ממנו יותר מצרכו לסוף מקיא את הכל כך דברי תורה העוסק בהן ומחשב בהן יותר מדאי סוף שהוא יוצא למינות ע״כ (מדרש הגדול פרשת שמיני פסוק יין ושכר) כדבר הזה עשה הפילסוף נביא השקר מחבר הזהר לתור אחרי לבבו לחשב בדברי תורה יותר מדאי בדרכים הרחוקים מן האמת, ורחוקים מאד מן המדות שקבלו חכמים איש מפי איש שהתורה נדרשת בהן והן הי״ג מדות דר' ישמעאל ול״ג מדות דר' יוסי הגלילי דאגדתא כמו שיראה המעיין הנבון והסית והדיח לחכמים ישרי לב ההולכים לתומם, להאמינו לשקריו שנגלה לו הקב״ה הנקרא אצלו סבא דסבין ומשה רבינו ‏ע״ה ואליהו וגילו לו סתרים של מינות שאסור לחשב בהן אפי' בבית הכסא והבטיח לעוסק בתורתו בלי מבין לשכר רב יותר מגופי תורה כדי להעור עיני חכמים ולסתום דרך העיון בדבריו שלא להבין את נכליו ולהגדיל מעלת העוסקים בתורתו החדשה המלאה אלילים שונים בעצמותם ופעוליהם מבלי להקפיד על תוספת ורבוי באלהינו המיוחד מכל שאר האחדים ולא יתנו לב איך הקפידה תורה על בל תוסיף בין בתפילין בין במזוזה בין בארבעה מינין שבלולב וכן בשאר מצות אע״פ שנותן חמש הפרשיות בעור אחד והוא מחברן להיות אחד, וכן אם מוסיף במזוזה פרשה אחת אע״פ שקלף מחברן לחיות אחד לא אמרינן כלא חד וכן בציצית ובאגודת ארבעה מינין אם הוסיף מין חמישי באגודה פסל ולא אמרינן כלא חד.