שובי שובי השולמית · פרק א׳, ד׳

בזוהר שיר השירים ע״פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו׳ וז״ל זכאין אינון כל דמשתדלין בחכמתא דמאריהון ואינון ידעין ומסתכלין ברזין עילאין, בגין דבר נש כד נפיק מהאי עלמא בהאי איסתלקו מניה כל דינין דעלמא, ונא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא, דכל חכמתא עילאה תליא בהי, ולא עוד אלא דקב״ה חקיק ליה בההוא פורפירא דכל דיוקנין גליפין תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי, וקב״ה אישתעשע ביה בג״ע, ואחסין תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי, חכמתא דאצטריך ליה לבר נש למנדע ולאסתכלא ברזין דמריה, חד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו, והיך איהו, ותיקונא דגופא היך אתתקן, והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא, וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין מאן איהו ההוא נפש רביה, ומאן אתייא, ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה דיומא כאן ומחר בבי קברי, וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה, ועל מה אתתקן, ולבתר ברזין עלאין לאשתמודע למאריה, וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא. תא חזי כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע״ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו׳, תא חזי מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד לא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עלאה אע״ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשיה טובים, לית אנת כדאי למיעל הכא נאי לך וכו׳.