שובי שובי השולמית · פרק א׳, ל״א

ואולם לימים ראשונים נסתם כל חזון והחכמה העמוקה חכמת האמת ונסתר״ה והיא נתמ״ה וראשי הדורות ידעי רבנן איזה שרשים בכללות וכבר אמרו בזוהר דאמרי רשב״י לא נשאר כי אם מלא העמר מן למשמרת דהגם שלא פסקה מישראל חכמה זו וכאשר האריך הרב המשולם יש״ר מקנדיא בס׳ מצרף לחכמה אשר המלה ואשר הביא ספרי הגאונים אשר חיברו בחכמת האמה וכיוצא ע״ש באורך, מ״מ הכל היה למשמרת לאצנעא בכללי כללות ולפי הדור ולפי מצב העולמות מעת החרבן, וכיוצא נתגלה לרבינו יהודה החסיד דרכי החשובה ונשאר בקבלת רבו מרבו וכו׳ אותו הדרך הטיב בעיני ה׳ וראוי לדיר אחרון שלא היה להם ידיעה כ״כ ברכמת האמת ומעיינות החכמה עדיין לא נתפתחו, וכן לענין סודי התפלות שקבל רבינו הרקח מרבו ורבו מרבו עד שמעון הפקולי כמדובר לעיל נשאר בקבלתם מה שרצה הקב״ה לזכותם כפי מלב העולמות והדורות והכל אמת וצדק.