שובי שובי השולמית · פרק א׳, י״ז

ולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת דברי המקובלים המחברים ע״פ עיון שכלם האנושי אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת רשב״י ע״ה ומאז ואילך נסתם חזון וכו׳, וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא, ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואך זה בראשי פרקים מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים, והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור אל דור עד הרמב״ן ז״ל, אחרון המקובלים האמתיים, והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז״ל וחביריו כולם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש אבל דבריהם בתכלית ההעלם, וכן כל דברי אותם החכמים שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא זכור לטוב כולם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד, גם פירוש ספר יצירה שמכונה בשם הראב״ד ז״ל עם היות שחברו חכם אחר אשכנזי ואינם דברי הראב״ד עכ״ז דבריו אמתיים וגם הם סתומים ונעלמים. גם ספר ברית מנוחה הוא נעשה ע״ד הנז״ל כענין מורי ורבי ז״ל כי נגלה אליו נשמה צדיק אחד והיה מלמדו וכל דבריו סתומים וחתומים כי נאמן רוח מכסה דבר היה ועמוק עמוק מי ימצאנו, גם החיבור שעשה הרמב״ן ז״ל אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו כאשר הוא כתב בהקדמת חיבורו וזכרנו למעלה.