שער רוח הקודש · פרק ו׳, ז׳

גם ענין התענית דע כי ארז"ל (תענית די"א) בגמ' האי צורבא מרבנן דמתענה ליכול כלבא שירותיה. וטעם הדבר הוא כי מי שלא חטא מימיו אינו צריך להתענות ולכן ליכול כלבא שירותיה כי עסק התורה הוא גדול מן התענית לפי שהוא ממשיך ומביא לנפשו שפע ומזון ממקום גבוה שהוא מן חכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה כנז' בזוהר בפ' בשלח והם סוד מוחין דגדלות אבל מי שחטא מוכרח הוא שיתענה כדי שימרק עונותיו ויתקן המקום אשר פגם בו ואח"כ יעלה משם למעלה אמנם ביום תעניתו ניזון ממקום גרוע מן הראשון שהוא ממוחין דקטנות בלבד ומהם נמשך לו שפע ובהם הוא ניזון ביום תעניתו. והענין הוא כי תעני"ת הוא בגי' תת"קל והנה אלהי"ם דמלוי ההי"ן ברבוע שהם סוד האחוריי' שלו הוא בגי' אל"ף א' כזה אלף אלף למד אלף למד הה אלף למד הה יוד אלף למד הה יוד מם וכאשר תסיר ממנו האחוריי' הפשוטי' שהם בגי' מאתים ישארו ת"ת כמנין שתי אותיות ת"ת מן תענית נשארו שלשה אותיות ענ"י שהם בגי' ק"ל והם עשרה שמות אלהי"ם שיש בדעת דז"א בקטנות והם חמשה חסדים וחמשה גבורות ובהיות' מלאים יש במלוי כל שם מהם י"ג אותיות והנה עשר פעמי' י"ג בגי' ק"ל הרי כי התענית רמוז בשם אלהי"ם דקטנות בבחי' פנים ואחור שלהם וזה הפי' נלע"ד שהוא האמת בודאי ונלע"ד קצת ששמעתי באופן אחר כי עשר פעמי' אלהי"ם הם בגי' תת"ס מנין תני"ת של תענית ונשאר אות ע' והנה בחמשה אלהי"ם שבה' יש בכל אחד מהם י"ג אותיות וחמשה פעמי' י"ג הרי ס"ה והה' עצמה הרי ע' או אם נאמר כי האותיות עצמם של אלהי"ם הרי ה' והרי ע' אך הפי' הא' הוא אמיתי: