כוונת התענית כוונה ראשונה יכוין אל מ"ש בס"ה שיחשוב עצמו כקרבן והחלב והדם הנחסרי' ממנו ע"י התענית נחשבי' כקרבן כיצד הנה הקרבן הי' נחלק לב' חלקי' והם וידוי חרטה בכיה תשובה שיעשה בעל הקרבן על הפרוד שעשה הוא עולה לגבוה וזהו קרבן לה'. רוצה לומר שמקרב אותיות ההוי"ה שהפריד בעונו ויקרב אותם ע"י התשוב' שיעשה על הקרבן לפי שהקרבן נעשי' בו ד' מיתות וכראות בעליו אלו המיתות יכנע לבבו וישוב בתשובה ויבכה וזהו חלק א' מן הקרבן והנה מחשבה וכונה זו עולה לייחד הדברי' הרוחני' וגוף הקרבן מתעלה לזון ולפרנס כמה דברי' פנימי' וחצוני' כדי שלא לקטרג עליו וזהו לאשי אל תקרי לאשי אלא לאנשי וזו תהיה כונת האד' ביום תעניתו והתשוב' והדמע' והצדקה של יום התענית הם עולי' לייחד הדברי' שהפריד ולפי' צריך לקבל התענית מבע"י לייחד לילה ביום ויום בלילה ומחלבו ודמו נזוני' מהם הכחות העליוני' כדי שלא יקטרגו עליו ולא יכוין ח"ו לזה לתת להם חלק אלא יכוין לתת הכל לגבוה והוא יחלק אח"כ לכל הכחות כנודע. דבר אחר יכוין לתקן מה שאכל כיצד הנה כפי מעשה האדם שעושה כן יהיה לו אחר פטירתו כי אם עסק בתורה ובמצות ולא חטא בעבירות או אם חטא אלא שחזר בתשובה הנה בעת פטירתו מתעלה נשמתו למעלה ונדבק בשי"ת כמש"ה ואתם הדבקי' בה' אלהיכ' חיים כלכ' היו' ואם ח"ו עשה להפך הנה אמר פטירתו יתגלגל בדומ' ובצומח ובב"ח שאינו מדבר בטמאי' ובטהורי' והנה כשהאד' אוכל בשר אפשר ששם מגלגל איזה נפש אדם מישראל ולכן ביום התענית צריך שיכוין כנז"ל לתקן מה שאכל ר"ל להעלות כל החלקי' שנכנסו בו בעת שאכל הבשר אם נשמה אם רוח אם נפש. דבר אחר הנה ביום שהאד' אוכל אז האצטומכא מקריב המאכל ומעלהו אל הכבד והכבד אל הלב והלב למוח אבל ביו' התענית הוא דומה לצורה עליונה כי הוא מוריד מן המוח אל הלב ומן הלב לכבד וכמו שנת' בזוהר בפ' פקודי כי כשהגיעו הדברני' הרוחניי' בחכמה עילאה הנק' מחשבה ביררה ולקחה אוכל וזרקה הפסולת לחוץ כך ביום התענית בכח מחשבת האד' המתענ' דוחק הקליפות לחוץ. דבר אחר ביום התענית נשבר לבו וכחו של האד' ועי"כ נבדלים ממנו הקליפות כדמיון החטה שאין הקש והתבן שהם קליפותיה מובדלות ממנה אלא ע"י הדיש' וכן ע"י התעני' והסיגופי' והמלקיות יבדלו ממנו כל הקליפו' וישובר כח היצה"ר והאור שהוא יצה"ט נבדל מן החשך שהוא היצה"ר ואז היצה"ט וכוחותיו יוצאי' משעבוד היצה"ר וכוחותיו כמש"ה לאמר לאסורי' צאו וגו'. אמר חיים נלע"ד בלי ספק אין זה ממורי ז"ל:
שער רוח הקודש · פרק ו׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1863
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שער רוח הקודש, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
