שער רוח הקודש · פרק ד׳, ב׳

ונחזור לענין כי ז"ס פ' ואחר עורי נקפו זאת וגו' כי הנה העור הוא נכח פני האדם המסתכל בו ואותם האורות הנוקפי' ומכים בעור כנז' הם עומדים בפנים תוך הגוף מאחורי העור בבחי' האדם המסתכל בפני העור יקרא מה שבתו' העור אחורי העור ואמר כי האורות העומדי' אחורי עורי נקפו והכו הכאה זו בעור לצאת לחוץ כנז"ל וע"י היותם מתגלי' בבשרי בחוץ על ידי הכאת האורות בבשר גוף האדם לעבור מחוץ לעור אז אוכל להיותי רואה הנשמה הנקראת אלוה כנז' אצלינו במא' הסבא דמשפטי'. כי הנשמה באה משם אלוה ואלו לא היתה הנשמה משלחת אורותיה מחוץ בשרי ועורי היתה נעלמת היא וכוחתיה ואותיותיה ממני אבל עתה מבשרי אחזה אלוה שהם אורות הנשמה כנז' לראות הטובים הרעי' הם פעולותיה אם לאו. והנה כוונת איוב בפ' זה הוא שהיה אומר לאליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי חבריו הנה אתם אומרים לי שאלו היסורין הבאים עלי הם מפני חטאתי שאתם נביאים וצופים בעיניכם העבירות הכתובי' במצחי מכח האורות של נפשי המנקפת אחרי עורי ואמנם אני איני יכול שעיני יחזו במצחי אם כדבריכם הוא אם לאו וצריך שאתם עיניכם יחזו החטאים הכתובים במצחי ואמנם אינני מאמין לדבריכם שאלו הייתי יכול לחזות במצחי ובבשרי הייתי רואה חטאתי החקוקים במצחי כמש"ה ומבשרי אחזה אלוה אלו היה באפשרות שעיני יסתכלו במצחי אבל איני מאמין לכם כי הייתי רוצה שאנכי אחזה לי ועיני יראו במצחי ולא זר אם הוא כדבריכם. ודע כי כמו שאמרנו שהרשע אין אורות אותיות נפשו נחקקים במצחו כך האדם אם הוא ת"ח גדול ובפרט אם עוסק בחכמ' האמת תורתו מכסה על העונות שעושה ואינ' כתובי' במצחו אם הם עבירות קלות אבל אם הם עבירות חמורות הם נגלות וכתובות במצחו ואמנ' הקלות שאינם כתובות במצחו אי אפשר לדעת אותם אם לא ע"י ידיעה אחרת שביארנו למעלה שהיתה לו למורי ז"ל שהיה מדבר עם נפש האדם ממש ושואל וחוקר ממנה כל פעולותיה והיא מגדת לו: