שער רוח הקודש · פרק קס״א, א׳

יחוד ל' אל הנז"ל אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב ר"ת מ"ט והוא הוי"ה בזו האופן יַוִדְ הָאְ וִאְוֵ הָהָ וס"ת ק"ב שהוא ג' מלויים דע"ב ס"ג מ"ה שהם מ"ו ל"ז י"ט תחב' מ"ט וק"ב. יעלו בגי' קנ"א שהוא אהי"ה דההי"ן. השם הוא ר"ת עצמם ובנקודיהם עצמם אֲאָבְכָהָכֹ ובס"ת תכוין כי ג' יודי"ן של אני אמרתי בחפזי הוא שם יִהִוִהִ בניקו' חיריק בנקודת היודי"ן עצמם ועם ד' אותיותיה בגי' ל' גם ג' אותיות שבס"ת כל האדם כוזב למ"ב והם בגי' ע"ב כזה ל מ ב והנקוד מהאותיות עצמם והם בגי' ס"ח וחיים שהוא אהי"ה יוַֹדַ הַי וַיַוַ הַיַ הוי"ה אהי"ה (א"ש באופן זה ב' יודי"ן ב' שהם חולמי"ם וח' פת"ח שהם מ"ח הרי ס"ח וצריך לצייר הג' יודי"ן בדמות סגולתא ע"ג השם היוצא ממנו כנז"ל כזה יוַֹדַ הַי וַיַוַ הַיַ ותשים רפ"א על כל יו"ד ויו"ד מהג' יודי"ן שצירתם כעין סגולתא ואלו הג' רפ"א הם סוד ג' קוים של אות בית כזה ב והניקו' של ההוי"ה הראשונה העולה מ"ט כנז"ל יוצא מפ' צדיק מט לפני רשע.