שער רוח הקודש · פרק ט״ו, ד׳

גם מדת הכעס מלבד מה שמונעת ההשג' לגמרי וכמו שמצינו על פסוק ויקצף משה על אלעזר ועל איתמר וארז"ל כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלק' ממנו וכו' האמנם יתר רעה יש לו מדבר הנז' כמו שנבאר. והנה מורי ז"ל היה מקפיד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות אפי' כשהוא כועס בשביל מצוה וכענין משה כנז"ל והיה נותן טעם לזה ואומר כי הלא כל שאר העבירות אינם פוגמי' אלא כל עבירה ועבירה פוגמת אבר אחד אבל מדת הכעס פוגם כל הנשמה כלה ומחליף אותה לגמרי והענין הוא כי כאשר יכעס האד' הנה הנשמ' הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה וז"ס מש"ה טורף נפשו באפו וגו' כי ממש טורף נפשו הקדוש' ועושה אותה טריפה וממית אותה בעת אפו וכעסו וכמבואר בזוהר בפ' תצוה דף קפ"ב ע"ב וע"ש כמה מגזים ענין הכעס עד שאומר כי מאן דמשתעי עם הכועס כאלו משתעי עם ע"ז עצמה וע"ש ואעפ"י שעושה האד' תקונים לנפשו ותשובה מעולה על כל עונותיו ומצות רבות וגדולות הכל נאבדי' ממנו לגמרי לפי שהרי אותה הנשמה הקדוש' שעשתה כל המעשי' הטובי' נתחלפה בטמאה והלכה לה ונשארה שפחה טמאה במקומה וירשה את גבירתה וצריך שיחזור פעם אחרת לחזור ולתקן כל התקוני' הראשוני' שעשה בתחלה וכן הוא בכל פעם ופע' שהוא כועס נמצא כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו וגם גורם היזק גדול אחר לעצמו והוא כי הנה אם עשה איזו מצוה גדולה אשר בסבתה היתה איזו נשמה קדושה של איזה צדיק ראשון מתעבר בו בסוד העיבור לסייעו כנודע ועתה ע"י הכעס מסתלקת גם היא וזה וג"כ ענין טרף נפשי באפו באופן כי מי שהיא בעל כעס אי איפשר לו כל ימי היותו בעל מדה זו להשיג שום השגה אפי' אם יהיה צדיק בכל שאר דרכיו לפי שהוא בונה וסותר כל מה שבנה בכל עת שכועס אמנם שאר העבירות אינם טורפים ועוקרי' הנפש ממש אמנם נשארת דבוקה בו אלא שהיא פגומה בבחי' אותה העביר' שעושה בלבד וכאשר יתקן הפגם ההוא לבדו יתוקן לגמרי אבל הכעס צריך תקונים רבים והכנות רבות לחזור להביא את נשמתו הנטרפת ממנו וכולי האי ואולי כנז' בזוהר בפ' תצוה כנז"ל כי לפעמי' כפי בחי' ומציאות הכעס ההוא אין לו עוד תקנה כלל ולא די זה אלא אפי' כשהייתי מלמד את אחי יצ"ו ולא היה יודע כפי רצוני והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה וגם על הדבר הזה הזהירני והוכיחני מורי ז"ל במאד מאד.